יד מִיַּ֤ד שְׁאוֹל֙ אֶפְדֵּ֔ם מִמָּ֖וֶת אֶגְאָלֵ֑ם אֱהִ֨י דְבָרֶ֜יךָ מָ֗וֶת אֱהִ֤י קָֽטָבְךָ֙ שְׁא֔וֹל נֹ֖חַם יִסָּתֵ֥ר מֵֽעֵינָֽי׃ טו כִּ֣י ה֔וּא בֵּ֥ין אַחִ֖ים יַפְרִ֑יא יָב֣וֹא קָדִים֩ ר֨וּחַ יְהוָ֜ה מִמִּדְבָּ֣ר עֹלֶ֗ה וְיֵב֤וֹשׁ מְקוֹרוֹ֙ וְיֶֽחֱרַ֣ב מַעְיָנ֔וֹ ה֣וּא יִשְׁסֶ֔ה אוֹצַ֖ר כָּל־כְּלִ֥י חֶמְדָּֽה׃
֍ ֍ ֍
(יד) כי אני חשבתי שאחרי ריבוי הצרות יחזרו בתשובה, ומִיַּד שְׁאוֹל אֶפְדֵּם – אפדה אותם מהגלות, המשולה לשאול, מִמָּוֶת אֶגְאָלֵם – אציל אותם מהריגה על ידי מלך אשור, ועתה יהיה להפך, כי לא רק שלא אציל אותם, אלא תהיה עליהם השגחה פרטית לרעה, ומדבר עתה כביכול עם המוות והשאול בעצמם, ואומר להם, אֱהִי דְבָרֶיךָ, מָוֶת – אני אהיה עושה דברך, לגרום להם הריגה, אֱהִי קָטָבְךָ שְׁאוֹל – אני אהיה שליחך להגלותם מארצם, נֹחַם – הנחמה והחרטה על הרעה יִסָּתֵר מֵעֵינָי, כי לא אנחם על הרעה, כשם שהם אינם מתנחמים על עוונותיהם ואינם חוזרים בתשובה.
(טו) כִּי הוּא – הנוחם, בֵּין אַחִים יַפְרִיא – ישא פרי רק כאשר ישראל אחים זה לזה, אבל באותו זמן היו כתות חלוקות, חלקם עבדו לעגל וחלקם שבו אל ה' והצטרפו לחזקיהו מלך יהודה, ועל ידי זה לא נשא הנוחם פרי, ולא חזרו כולם בתשובה, וגם ה' לא ניחם על הרעה, אלא יָבוֹא קָדִים – יבוא מלך אשור מצד מזרח, מעבר הירדן, רוּחַ ה' – שה' שלחו לעלות על ישראל, מִמִּדְבָּר עֹלֶה, כי בא אליהם דרך המדבר, וְיֵבוֹשׁ מְקוֹרוֹ, כי הוא החריב את הארץ שהיא מקורם של ישראל, וְיֶחֱרַב מַעְיָנוֹ, כי התפזרו ישראל לכל קצוות תבל, ומי השפע שלהם יבשו, הוּא – מלך אשור, הנמשל לרוח, יִשְׁסֶה אוֹצַר כָּל כְּלִי חֶמְדָּה של ישראל, ויאבדו בעוונם.
