כג אִם־שׁ֭וֹט יָמִ֣ית פִּתְאֹ֑ם לְמַסַּ֖ת נְקִיִּ֣ם יִלְעָֽג׃ כד אֶ֤רֶץ ׀ נִתְּנָ֬ה בְֽיַד־רָשָׁ֗ע פְּנֵֽי־שֹׁפְטֶ֥יהָ יְכַסֶּ֑ה אִם־לֹ֖א אֵפ֣וֹא מִי־הֽוּא׃
֍ ֍ ֍
(כג) עתה משיב איוב על דברי בלדד השוחי, שיבואו יסורים על האדם כדי להיטיב עמו באחריתו, הרי אם כוונתו שה' מעמיד את הצדיק בנסיון היסורים, ואם יעמוד בנסיון ייטיב לו באחריתו, הרי זה שייך רק אם אכן ישאר בחיים לאחר אותם יסורים, אך אִם שׁוֹט היסורים יָמִית את הצדיק פִּתְאֹם, לְמַסַּת נְקִיִּם יִלְעָג – הרי ילעג בכך לנסיון שבא על האדם הנקי והצדיק, כיון שעמד בנסיון ולא קיבל את שכרו, וכיון שאיוב עצמו טען שלא יתכן שיחיה לאחר החליים והיסורים שבאו עליו [כפי שהתבאר לעיל פרק ו'], טען שלא יתכן שזו תכלית היסורים הבאים עליו.
(כד) וכיון שכך חזר איוב על מסקנתו הקודמת, כי אֶרֶץ נִתְּנָה בְיַד רָשָׁע – כל המאורעות המתרחשים בארץ באים על ידי מערכת הכוכבים, שהיא נוהגת ברשעות ואינה מבחינה בין צדיק לרשע, ומדמה זאת למלך הממנה תחתיו מושל שינהיג את הארץ, וכיון שאותו מושל מתנהג ברשעות, וחושש שיבוא הדבר לפני המלך והשופטים, פְּנֵי שֹׁפְטֶיהָ יְכַסֶּה על ידי תחבולות, כדי שלא יגיע לאזניהם צעקת העם הסובלים ממנו, ואף כאן אין צעקת אנשי העולם הצדיקים באה לפני ה', כי אִם לֹא אֵפוֹא – אם אין יד ה'רשע', כלומר, מערכת הכוכבים, גורמת לכל הרעות הללו, מִי הוּא הגורם לכך, והרי לא יתכן לייחס לה' עצמו שום הנהגת עוול.
