יט אִם־לְכֹ֣חַ אַמִּ֣יץ הִנֵּ֑ה וְאִם־לְ֝מִשְׁפָּ֗ט מִ֣י יֽוֹעִידֵֽנִי׃ כ אִם־אֶ֭צְדָּק פִּ֣י יַרְשִׁיעֵ֑נִי תָּֽם־אָ֗֝נִי וַֽיַּעְקְשֵֽׁנִי׃ כא תָּֽם־אָ֭נִי לֹֽא־אֵדַ֥ע נַפְשִׁ֗י אֶמְאַ֥ס חַיָּֽי׃ כב אַחַ֗ת הִ֥יא עַל־כֵּ֥ן אָמַ֑רְתִּי תָּ֥ם וְ֝רָשָׁ֗ע ה֣וּא מְכַלֶּֽה׃
֍ ֍ ֍
(יט) וכי מה הסיבה שמחמתה יסכים לשנות את הנהגתו עימי להנהגת רחמים, אִם לְכֹחַ – אם אתנגד לו בכח, הרי אַמִּיץ הִנֵּה – הוא אמיץ וחזק ממני, וְאִם אזמין אותו לְמִשְׁפָּט, מִי יוֹעִידֵנִי – מי הוא שיכול להזמינו לדין עימי.
(כ) ועוד, שגם אם הייתי עורך עימו משפט בודאי הייתי מפסיד, אִם אֶצְדָּק – אם אטען לפני השופט שאני הצדיק, ואף אברר את דברי, הרי פִּי יַרְשִׁיעֵנִי – עצם הדבר שאטען שאני צדיק כנגד הנהגת ה' עימי, בכך ארשיע את עצמי, תָּם אָנִי וַיַּעְקְשֵׁנִי – כי עצם האמירה שאני תם וישר מוכיחה שאני עיקש ורשע, מאחר ואני מייחס לה' עשיית עוולות.
(כא) תָּם אָנִי – ואם אומר שאף על פי שאני מרגיש תם, לֹא אֵדַע נַפְשִׁי – איני יודע את האמת ואיני מכיר את נפשי, ויתכן שאני רשע ואיני יודע ומבחין בכך, ובכך אצדיק את הנהגת ה' עימי, וכפי שטען אליפז בדבריו (פ"ד פי"ז) שלא יתכן שהאדם יצדק בטענותיו נגד ה', הרי אֶמְאַס חַיָּי, כי טוב לי המוות על פני חיי בוז, שהגם שאני יודע שאני צדיק אומר שיתכן שאני רשע ואיני מכיר את עצמי.
(כב) לכן שב איוב ומחליט בדעתו שאין השגחה פרטית הנוהגת עם כל אדם לפי מעשיו, אלא אַחַת הִיא – יש הנהגה אחת כללית בעולם, הנקבעת לפי צרכי העולם הכלליים, וכפי מערכת הכוכבים, עַל כֵּן אָמַרְתִּי, תָּם וְרָשָׁע הוּא מְכַלֶּה בשווה, כי אם יש צורך בכל מצד הסיבות הקיימות בטבע, יתכן שיסבול אף התם כמו הרשע, כי הנהגת הטבע אינה מבחינה ביניהם.
