פרק יד א תֶּאְשַׁם֙ שֹֽׁמְר֔וֹן כִּ֥י מָֽרְתָ֖ה בֵּֽאלֹהֶ֑יהָ בַּחֶ֣רֶב יִפֹּ֔לוּ עֹֽלְלֵיהֶ֣ם יְרֻטָּ֔שׁוּ וְהָֽרִיּוֹתָ֖יו יְבֻקָּֽעוּ׃ ב שׁ֚וּבָה יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ כִּ֥י כָשַׁ֖לְתָּ בַּֽעֲוֹנֶֽךָ׃ ג קְח֤וּ עִמָּכֶם֙ דְּבָרִ֔ים וְשׁ֖וּבוּ אֶל־יְהוָ֑ה אִמְר֣וּ אֵלָ֗יו כָּל־תִּשָּׂ֤א עָוֹן֙ וְקַח־ט֔וֹב וּֽנְשַׁלְּמָ֥ה פָרִ֖ים שְׂפָתֵֽינוּ׃
֍ ֍ ֍
פרק יד (א) לאחר שהתנבא כי ה' אינו מתנחם על הרעה, ולא יבטל את הגזירה, מחזיר הנביא פניו אל ישראל, ורצונו להפריד בין הרשעים המסיתים לעבודה זרה לבין כלל ישראל שרק נמשכו אחריהם, תֶּאְשַׁם שֹׁמְרוֹן – העיר שומרון, שהיא בירת מלכות ישראל ומשם החלה עבודת העגלים, אכן אשמה היא ואין לה תקוה, כִּי מָרְתָה בֵּאלֹהֶיהָ, ולכן אנשיה בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ, עֹלְלֵיהֶם יְרֻטָּשׁוּ, וְהָרִיּוֹתָיו [-נשים הרות שבה] יְבֻקָּעוּ.
(ב) אבל אַתֶּם, שאר העם, שלא חטא מרצונו, אל תמשיכו ללכת אחרי שומרון עד שתאבדו עימה, אלא שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ, כִּי לא מרדת בה' מרצון ובחירה, אלא רק כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ, כי הכשילוך בעבירות מלכי שומרון הרשעים, והרי אתה נחשב כשוגג בדבר, ויש לך תקנה בתשובה.
(ג) ואחרי שתשובו אל ה' מחמת יראת העונש, ותהיו קרובים אליו, כי התשובה מיראה עושה את הזדונות כשגגות, תוסיפו להיטיב מעשיכם, קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים – תקיימו מצוות ומעשים טובים, שהם הדברים שיליצו עליכם טוב לפני ה', וְשׁוּבוּ שֵׁנִית אֶל ה' בעשיית תשובה מאהבה, שעל ידי זה לא רק שמתכפרים העבירות להחשב כשגגות, אלא העבירות עצמן שנעשו במזיד נהפכות להיות זכויות, אִמְרוּ אֵלָיו, כָּל תִּשָּׂא עָוֹן – תשא את כל העוון, ולא רק להחשיבו כשגגה, אלא שיתכפר לגמרי, וְקַח טוֹב – על ידי שתקח כנגדו את המעשים הטובים, ועל ידי התשובה השלמה ייהפכו העבירות לזכויות, וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ – את אותם פרים שהיינו צריכים להביא כקרבנות על השגגות [כדין ציבור שחטא בשגגת הוראה, שמביאים פר לכל שבט ושבט], נשלם על ידי דיבור שפתינו.
