א. לפי דעת רבינו האר"י ז"ל צריך לומר בקבלת שבת שני פעמים 'באי כלה' בקול רם, ופעם אחת בלחש וכו', גם נראה לי בס"ד, כי 'באי' עולה בגימטריא 'אהבה', כי אות יו"ד נחלקת לשתי ההי"ן, ואז "באי" אותיות "אהבה" ואומרים ג' פעמים באי, ויש בזה רמז כי לעת עתה צריך להתקשר במדת האהבה במחשבה ובדבור ובמעשה, ולהתרחק מן השנאה והמחלוקת, וכמ"ש הגאון חיד"א ז"ל כי זמן עלות המנחה בערב ש"ק הנה הוא עת מסוכן למחלוקת בין איש לאשתו ובין המשרתים, והשטן טורח הרבה לחרחר ריב, והאיש הירא יכוף יצרו שלא יעורר שום מחלוקת והקפדה, ואדרבא יבקש שלום, יע"ש:
ודע, כי הנה כל אדם העושה קטטה ומריבה עם אשתו או בניו או משרתיו, ודאי נראה לו שהדין עמו, וראוי לריב על המכשלה שיצאה מתחת ידם בעניני הבית, אך באמת מי שיש לו מוח בקדקדו, בין יבין שאם יצא איזה מכשול מתחת ידם – איננו נעשה מאתם, ואין זה מעשה ידיהם, אלא הוא מעשה שטן כדי לחרחר ריב ומדון בעת ההיא, ואם השטן עומד כנגד האשה או המשרת ומכשילם בעניני הבית לעשות דבר שאינו מתוקן לבעה"ב, מה כוחם לדחות מעשה שטן, וכי יש אדם שיוכל להלחם עם השטן ולנצחו, מי זה יאמר יכלתי ונצחתיו, על כן כל איש מבין כשיראה איזה מכשול בחסרון בענינים של הבית, לא ישים אשמה על אשתו ומשרתיו לריב אתם, אלא יעשה להם בלבבו ההתנצלות הזאת שכתבנו, כי אמת היא, ואז ישתוק ולא יריב אתם ולא יתכעס, וטוב לו בעוה"ז ובעוה"ב:
