כה וְיָמַ֣י קַ֭לּוּ מִנִּי־רָ֑ץ בָּֽ֝רְח֗וּ לֹֽא־רָא֥וּ טוֹבָֽה׃ כו חָֽ֭לְפוּ עִם־אֳנִיּ֣וֹת אֵבֶ֑ה כְּ֝נֶ֗שֶׁר יָט֥וּשׂ עֲלֵי־אֹֽכֶל׃
֍ ֍ ֍
(כה) ממשיך איוב לברר את דברי בלדד השוחי, ואומר על כך, אם תאמר שטבע הדברים כך הוא, שעל ידי היסורים שבאים על הצדיקים בתחילה ישיגו את הטוב הבא לאחר זמן, וְיָמַי קַלּוּ מִנִּי רָץ – והרי ימי חיי רצים וחולפים במהירות, בָּרְחוּ לֹא רָאוּ טוֹבָה – ובורחים ממני בלא שאראה בהם טוב.
(כו) חָלְפוּ עִם אֳנִיּוֹת אֵבֶה – וכי אפשר לדמות אותם לאדם הבוחר להפליג באניה מרצונו כדי להרויח בנסיעתו ממון רב, שגם אצלו הרע גורם לטוב, והרי אין הדברים דומים, כיון שהוא עושה כן בבחירתו וברצונו, ואילו היסורים באים עליו בעל כרחו, שלא מרצונו. כְּנֶשֶׁר יָטוּשׂ עֲלֵי אֹכֶל – וכן אי אפשר לדמות זאת לנשר ושאר בעלי חיים טורפים הצריכים לטרוח כדי להשיג את מזונם, כיון ששם יש קשר ושייכות בין העמל והטורח לבין התוצאה, שמוצאים את מזונותיהם, אך כאן אין כל יחס טבעי בין היסורים לבין השכר שיבוא לאחר מכן.
