ח יָשֻׁ֨בוּ֙ יֹֽשְׁבֵ֣י בְצִלּ֔וֹ יְחַיּ֥וּ דָגָ֖ן וְיִפְרְח֣וּ כַגָּ֑פֶן זִכְר֖וֹ כְּיֵ֥ין לְבָנֽוֹן׃ ט אֶפְרַ֕יִם מַה־לִּ֥י ע֖וֹד לָֽעֲצַבִּ֑ים אֲנִ֧י עָנִ֣יתִי וַֽאֲשׁוּרֶ֗נּוּ אֲנִי֙ כִּבְר֣וֹשׁ רַֽעֲנָ֔ן מִמֶּ֖נִּי פֶּרְיְךָ֥ נִמְצָֽא׃ י מִ֤י חָכָם֙ וְיָ֣בֵֽן אֵ֔לֶּה נָב֖וֹן וְיֵֽדָעֵ֑ם כִּֽי־יְשָׁרִ֞ים דַּרְכֵ֣י יְהוָ֗ה וְצַדִּקִים֙ יֵ֣לְכוּ בָ֔ם וּפֹֽשְׁעִ֖ים יִכָּ֥שְׁלוּ בָֽם׃
֍ ֍ ֍
(ח) יָשֻׁבוּ יֹשְׁבֵי בְצִלּוֹ – ויהיו מהם בנים שישובו לשבת בצל הלבנון, כלומר יחזרו לארץ ישראל, מקומו של בית המקדש, והם יְחַיּוּ דָגָן, כי תהיה להם שם תבואה למאכלם, וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן, כי יתרבו שם ויתפשטו על פני הארץ כמו הגפן, שענפיו מתפשטים למרחק, זִכְרוֹ כְּיֵין לְבָנוֹן – וגם אותם שלא יעלו לארץ ישראל, יזכרו תמיד את הקדושה של בית המקדש וארץ ישראל, כמו שזוכרים את טעמו הערב של יין הלבנון, ובכל התפילות יזכירו את בית המקדש, ויעלו את ירושלים על ראש שמחתם.
(ט) וגם שבט אֶפְרַיִם, שהיו ראשונים לעבוד עבודה זרה, יאמרו גם הם מַה לִּי עוֹד לָעֲצַבִּים [-פסלים], כי יכיר שאין בהם ממש, אֲנִי עָנִיתִי וַאֲשׁוּרֶנּוּ – ואז אענה לתפילותיהם ואשגיח עליהם מרחוק, וכך אומר להם, אֲנִי כִּבְרוֹשׁ רַעֲנָן – כעץ ברוש שענפיו רעננים תמיד, והחוסה בצילו ימצא מסתור מחום השמש ומהגשמים, כך החוסה בצל ה' ינצל מכל פגעי הזמן, אך אינו כברוש שהוא אילן סרק, אלא מִמֶּנִּי פֶּרְיְךָ נִמְצָא, כי כל הפירות שנמצאים אצלך, שזהו השפע הגשמי והשפע הרוחני, הכל מגיע ממני.
(י) מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה, ומי נָבוֹן, המבין דבר מתוך דבר, וְיֵדָעֵם, כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה', וכל התלונות שאומרים האנשים על הגלות ועל העונשים שמעניש ה' את עמו זהו מצד רוע האנשים, אך דרכי ה' מצד עצמם הם ישרים וטובים, וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם ולא ייכשלו, וּפֹשְׁעִים, שאינם הולכים בדרכי ה' כראוי, הם שיִכָּשְׁלוּ בָם:
