א דְּבַר־יְהוָה֙ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֔ה אֶל־יוֹאֵ֖ל בֶּן־פְּתוּאֵֽל׃ ב שִׁמְעוּ־זֹאת֙ הַזְּקֵנִ֔ים וְהַֽאֲזִ֔ינוּ כֹּ֖ל יֽוֹשְׁבֵ֣י הָאָ֑רֶץ הֶהָ֤יְתָה זֹּאת֙ בִּֽימֵיכֶ֔ם וְאִ֖ם בִּימֵ֥י אֲבֹֽתֵיכֶֽם׃ ג עָלֶ֖יהָ לִבְנֵיכֶ֣ם סַפֵּ֑רוּ וּבְנֵיכֶם֙ לִבְנֵיהֶ֔ם וּבְנֵיהֶ֖ם לְד֥וֹר אַחֵֽר׃ ד יֶ֤תֶר הַגָּזָם֙ אָכַ֣ל הָֽאַרְבֶּ֔ה וְיֶ֥תֶר הָֽאַרְבֶּ֖ה אָכַ֣ל הַיָּ֑לֶק וְיֶ֣תֶר הַיֶּ֔לֶק אָכַ֖ל הֶֽחָסִֽיל׃
֍ ֍ ֍
פרק א (א) דְּבַר ה' אֲשֶׁר הָיָה אֶל יוֹאֵל בֶּן פְּתוּאֵל [יש אומרים שהוא בנו של שמואל הנביא, המכונה כאן 'פתואל', ויש אומרים שהוא נביא שחי בזמן מלכותו של מנשה מלך יהודה, סמוך לחורבן ירושלים ובית המקדש].
(ב) ונבואתו הראשונה היא על הארבה שבא באותם ימים על ארץ ישראל, שִׁמְעוּ זֹאת הַזְּקֵנִים, הזוכרים את מה שהיה בדורות הקודמים, וְהַאֲזִינוּ כֹּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, כדי שתספרו זאת לדורות הבאים, ופונה ואומר לזקנים, הֶהָיְתָה זֹּאת בִּימֵיכֶם, וְאִם בִּימֵי אֲבֹתֵיכֶם.
(ג) ופונה ואומר לכל יושבי הארץ, עָלֶיהָ לִבְנֵיכֶם סַפֵּרוּ, וּבְנֵיכֶם יספרו זאת לִבְנֵיהֶם, וּבְנֵיהֶם יספרו לְדוֹר אַחֵר.
(ד) והדבר שאירע הוא שבאו כמה מיני ארבה בזה אחר זה, והמין הראשון היה הגזם, ויֶתֶר הַגָּזָם – מה שהותיר הגזם אָכַל הָאַרְבֶּה, וְיֶתֶר [-מה שהותיר] הָאַרְבֶּה אָכַל הַיָּלֶק, וְיֶתֶר הַיֶּלֶק אָכַל הֶחָסִיל.
