ה הָקִ֤יצוּ שִׁכּוֹרִים֙ וּבְכ֔וּ וְהֵילִ֖לוּ כָּל־שֹׁ֣תֵי יָ֑יִן עַל־עָסִ֕יס כִּ֥י נִכְרַ֖ת מִפִּיכֶֽם׃ ו כִּי־גוֹי֙ עָלָ֣ה עַל־אַרְצִ֔י עָצ֖וּם וְאֵ֣ין מִסְפָּ֑ר שִׁנָּיו֙ שִׁנֵּ֣י אַרְיֵ֔ה וּֽמְתַלְּע֥וֹת לָבִ֖יא לֽוֹ׃ ז שָׂ֤ם גַּפְנִי֙ לְשַׁמָּ֔ה וּתְאֵֽנָתִ֖י לִקְצָפָ֑ה חָשֹׂ֤ף חֲשָׂפָהּ֙ וְהִשְׁלִ֔יךְ הִלְבִּ֖ינוּ שָֽׂרִיגֶֽיהָ׃ ח אֱלִ֕י כִּבְתוּלָ֥ה חֲגֻֽרַת־שַׂ֖ק עַל־בַּ֥עַל נְעוּרֶֽיהָ׃
֍ ֍ ֍
(ה) הָקִיצוּ שִׁכּוֹרִים, השקועים תמיד בתרדמת שכרות היין, וּבְכוּ, כי אין לכם עוד משתה שכרות, וְהֵילִלוּ [-יללו] כָּל שֹׁתֵי יָיִן לפעמים, אף שאינם שיכורים, יללו עַל עָסִיס הגפן, כִּי נִכְרַת מִפִּיכֶם.
(ו) וממשיל את הארבה לעם אחד, מצד התחברותם יחד, כִּי גוֹי עָלָה עַל אַרְצִי, עָצוּם בכוחו, וְאֵין מִסְפָּר – מרובה הוא מאד, שִׁנָּיו שִׁנֵּי אַרְיֵה, וּמְתַלְּעוֹת לָבִיא לוֹ.
(ז) שָׂם את גַּפְנִי לְשַׁמָּה [-לשממה], וּתְאֵנָתִי לִקְצָפָה – את עצי התאנה קילף מקליפתם החיצונית [ועץ התאנה הנקלפת מעלה קצף], חָשֹׂף חֲשָׂפָהּ – נחשף העץ מן הקליפה, וְהִשְׁלִיךְ את קליפת העצים, עד אשר הִלְבִּינוּ שָׂרִיגֶיהָ של הגפן.
(ח) וקורא הנביא במליצתו לגפן עצמה, אֱלִי [-התאבלי] כִּבְתוּלָה חֲגֻרַת שַׂק, עַל בַּעַל נְעוּרֶיהָ, כי העץ שלא נכרת מעולם מכונה 'בתולה', ולאחר שנקצצו ענפיו הדרך היא לעוטפו בבד כדי שיצמח מחדש, ונראה כחגור שק, ולכן ממשיל את הגפן לבתולה חגורת שק, המתאבלת על בעלה, וכך הגפן מתאבלת על כל הענפים והפירות שהוכרתו על ידי הארבה.
