וְעוֹד ראיה לכך שלדעת רב נחמן לעולם אין אונאה בקרקעות, דְּגָרְסִינַן – שכך למדנו במסכת קדושין (מב:) בְּפֶרֶק הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ בּוֹ וּבִשְׁלוּחוֹ, אָמַר רָבָא, אָמַר רַב נַחְמָן, הָאַחִין שֶׁחָלְקוּ בירושת אביהם, הֲרֵי הֵן כְּלָקוֹחוֹת הקונים זה מזה [כלומר, אין אומרים שכל אחד קיבל את חלקו הראוי לו, אלא כאילו החלקים מעורבים זה בזה, וכל אחד מהאחים 'קונה' מאחיו את החלק שהגיע לרשותו, בתמורה לחלקים שהגיעו לרשותם], ולכן אף לגבי הלכות אונאה דינם כלקוחות, ואם היתה טעות בחלוקה בשיעור הפָּחוֹת מִשְּׁתוּת, נִקְנֶה מִקָּח – החלוקה קיימת. ואם היתה הטעות יָתֵר עַל שְׁתוּת, בָּטֵל מִקָּח – מתבטלת החלוקה. ואם היתה האונאה בשיעור שְׁתוּת, קָנָה – חלה החלוקה, וְאותו שקיבל חלק גדול יותר מַחֲזִיר את האוֹנָאָה. ואָמַר רָבָא לגבי דין זה, הַאי דְּקָא אָמַרְתְּ – כלל זה שאמרת, שאם היתה הטעות פָּחוֹת מִשְּׁתוּת נִקְנֶה מִקָּח, לֹא אֲמָרָן אֶלָּא דְּלֹא שַׁוֵּי שָׁלִיחַ – לא אמרו כן אלא באופן שהיתה החלוקה שלא על ידי שליח, אלא האחים עצמם חלקו, אֲבָל שַׁוֵּי שָׁלִיחַ – אך אם עשה כן על ידי שליח, אָמַר לֵיהּ – יכול המשלח לומר לשליח, לְתַקּוּנֵי שַׁדַּרְתִּיךְ וְלֹא לְעַוּוּתֵי – שלחתיך לעשות עבורי דבר מתוקן, ולא דבר מעוות, ולכן אף בטעות פחותה משתות התבטלה השליחות והתבטלה החלוקה, וְהָא דַּאֲמַרְתְּ – ודין זה שאמרת שאם היתה הטעות יָתֵר עַל שְׁתוּת בָּטֵל מִקָּח, לֹא אֲמָרָן אֶלָּא בְּמִטַּלְטְלֵי – זהו רק במטלטלין, אֲבָל אם היתה הטעות בִּמְקַרְקְעֵי, אֵין אוֹנָאָה לְקַרְקָעוֹת, ומשמע שאפילו אם היתה הטעות בשיעור גדול ביותר, אין החלוקה מתבטלת.
וְעוֹד ראיה לכך מכך דאַמְרִינָן בְּבָבָא קַמָּא (יד:), לגבי מה שנאמר במשנה שם 'שָׁוֶה כֶּסֶף', מְלַמֵּד שֶׁאֵין בֵּית דִין נִזְקָקִין אֶלָּא לִנְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחֲרָיוּת, וּמַאי נִיהוּ – ומה הם הנכסים המכונים כך, קַרְקָעוֹת, מַאי מַשְׁמַע – כיצד מתפרשת הלשון 'שוה כסף' לגבי קרקעות, אָמַר רָבָא בַּר עוּלָא, זהו דָּבָר הַשָּׁוֶה כָּל כֶּסֶף, וּמַאי הִיא, קַרְקַע, דְּאֵין לָהֶן אוֹנָאָה, וממילא כל סכום שיתנו עליה הרי הוא כשווייה, שַׁמְעִינָן [מֵהַנֵּי] כֻּלּוֹ – ומוכח מכל הראיות הללו, דְּאֵין לְקַרְקָעוֹת לֹא אוֹנָאָה בשיעור שישית, וְלֹא בִּטּוּל מִקָּח בשיעור היתר משתות.
וְהָא – ודין זה דְּרַבִּי אַמִּי וְרַבִּי יוֹחָנָן, שיש לקרקעות ביטול מקח באופן שהיתה האונאה יתירה על שתות, לֵיתָא – אין ההלכה כן, דְקַיְימָא לָן – שהרי מקובל בידינו שבמחלוקות אלו הלכה כְּרַב נַחְמָן, דְּבַתְרָא הוּא [-שהוא אמורא מאוחר יותר], וְהִלְכְתָא כְּוָתֵיהּ בְּדִינֵי – והלכה כמותו בדינים. וְעוֹד, דְּרַב נַחְמָן גוּפֵיהּ הוּא דַּאֲמָרָהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּחַסָּא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי אַמִּי – שהרי רב נחמן עצמו הוא זה שאמר דין זה [שיש אונאה בקרקעות בשיעור היתר על שישית] בשם חסא, בשם רבי אמי, וְאף על פי כן הוּא [-רב נחמן עצמו] לֹא סָבַר לֵיהּ כְּוָתַיְהוּ – אינו סובר כדבריהם, אלא הוא סבור שלעולם אין אונאה לקרקעות, וכפי שהוכח לעיל. וְהָא דְּאִתְּמַר בִּגְמָרָא דִבְנֵי מַעֲרָבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן – ומה שאמרו בתלמוד ירושלמי בשם רבי יוחנן שיש אונאה לקרקעות אם היתה האונאה בשיעור מחצה, לֹא עָדִיף מֵהָא דְּאִתְּמַר מִשְּׁמֵיהּ בִּגְמָרָא דִּילָן – אין זה עדיף ממה ששנינו בתלמוד בבלי בשם רבי אמי, וְהָא אִידְּחֵי לֵיהּ מִדְּרַב נַחְמָן – והרי נדחה דין זה מדברי רב נחמן, הסובר שאין אונאה לקרקעות אפילו בשיעור גדול, וּמֵהַנֵּי רְאָיוֹת – ומאותן ראיות שהובאו לעיל. וְאַף עַל גַב דְּהָא דְּרַב נַחְמָן לֹא אִתְּמַר בַּהֲדָא דּוּכְתָּא – ואף שדברי רב נחמן הללו לא הובאו בסוגיית הגמרא במקום, לגבי נידון זה של אונאה לקרקעות, לֹא אִיכְפַּת לָן בְּהָכֵי – אין בכך כלום, דְכַמָּה מִילֵּי – שהרי יש דברים רבים בַּגְמָרָא, דְּלֹא מִפַּרְשָׁן בְּדוּכְתָּיְיהוּ – שאינם מתפרשים במקומם, וּמִפַרְשָׁן בְּדוּכְתָּא אַחֲרִיתִי – ומתפרשים בסוגיות אחרות. הִילְכָּךְ הִלְכְתָא כִּדְכַתְבִינַן – ולכן ההלכה היא כפי שכתבנו, שאין אונאה לקרקעות אפילו אם ההפרש בין השווי האמיתי למחיר הוא כפול, וְלֵית בָּהּ סְפֵיקָא – ואין בכך ספק.
