ד הַֽעֵינֵ֣י בָשָׂ֣ר לָ֑ךְ אִם־כִּרְא֖וֹת אֱנ֣וֹשׁ תִּרְאֶֽה׃ ה הֲכִימֵ֣י אֱנ֣וֹשׁ יָמֶ֑יךָ אִם־שְׁ֝נוֹתֶ֗יךָ כִּ֣ימֵי גָֽבֶר׃ ו כִּֽי־תְבַקֵּ֥שׁ לַֽעֲוֹנִ֑י וּֽלְחַטָּאתִ֥י תִדְרֽוֹשׁ׃ ז עַֽל־דַּ֭עְתְּךָ כִּי־לֹ֣א אֶרְשָׁ֑ע וְאֵ֖ין מִיָּֽדְךָ֣ מַצִּֽיל׃
֍ ֍ ֍
(ד) מוסיף איוב ומבאר מדוע לדעתו סותרת ידיעת ה' את בחירת האדם, כי הדברים המשתנים והמתחדשים מושגים על ידי החושים, ועל כך אומר, הַעֵינֵי בָשָׂר לָךְ, והרי השגת ה' לא תהיה על ידי החוש. ועוד, שהרי השגת הדברים המתחדשים מחייבת שיהיה שינוי אצל היודע, ועל כך אומר, אִם כִּרְאוֹת אֱנוֹשׁ תִּרְאֶה, והרי אין השגת ה' כהשגת בני האדם, שהידיעות החדשות יוצרות אצלם שינוי.
(ה) ועוד, שהשגת הדברים המתחדשים תלויה בזמן, ועל כך אומר, הֲכִימֵי אֱנוֹשׁ יָמֶיךָ, והרי ה' יתברך הוא למעלה מהזמן, אִם שְׁנוֹתֶיךָ כִּימֵי גָבֶר.
(ו) כִּי תְבַקֵּשׁ לַעֲוֹנִי, וּלְחַטָּאתִי תִדְרוֹשׁ להענישני. (ז) וזה מראה כאילו עַל דַּעְתְּךָ היה מתחילה כִּי לֹא אֶרְשָׁע, ולכן תבקש לעווני להענישני עליו, וזה לא יתכן, כי אם כן היתה ידיעת ה' חסירה מתחילה, שלא ידע שיחטא האדם, וְאֵין מִיָּדְךָ מַצִּיל – לא יכולתי להנצל מידיעתך שאחטא, וכאילו ידיעה זו מכריחה את החטאים, ואם כן אין מקום להעניש עליהם.
