פרק י א נָֽקְטָ֥ה נַפְשִׁ֗י בְּחַ֫יָּ֥י אֶֽעֶזְבָ֣ה עָלַ֣י שִׂיחִ֑י אֲ֝דַבְּרָ֗ה בְּמַ֣ר נַפְשִֽׁי׃ ב אֹמַ֣ר אֶל־אֱ֭לוֹהַּ אַל־תַּרְשִׁיעֵ֑נִי הֽ֝וֹדִיעֵ֗נִי עַ֣ל מַה־תְּרִיבֵֽנִי׃
֍ ֍ ֍
פרק י (א) ממשיך איוב ואומר, נָקְטָה נַפְשִׁי בְּחַיָּי – כיון שנפשי מתקוטטת עם חיי, כי טוב לה המוות מחיים, לכן אֶעֶזְבָה עָלַי שִׂיחִי – אניח לה לומר את מה שעל ליבה, אֲדַבְּרָה בְּמַר נַפְשִׁי את כל אשר בלבבי.
(ב) וטוען עתה טענה חדשה, כיון שה' יודע בהכרח את כל הדברים, ההווים והעתידיים, וגם לא יתכן שיהיה שינוי בדעתו, ואם כן ידיעת ה' את העתיד מסלקת את הבחירה מהאדם, כי ידיעתו הראשונה צריכה להתקיים בהכרח, ואם כן אֹמַר אֶל אֱלוֹהַּ, אַל תַּרְשִׁיעֵנִי – אל תגרום לי שאהיה רשע, כי ידיעתך הראשונה שארשיע היא שגורמת לי את הדבר, כי אם לא אהיה רשע נמצא שתשתנה ידיעתו מכפי שהיתה בתחילה, וכיון שידיעתך היא שגרמה לי להיות רשע, אם כן הוֹדִיעֵנִי עַל מַה תְּרִיבֵנִי, כי מעשי מוכרחים, ואין לי בחירה בהם, ומדוע אענש עליהם.
