לב כִּֽי־לֹא־אִ֣ישׁ כָּמ֣וֹנִי אֶֽעֱנֶ֑נּוּ נָב֥וֹא יַ֝חְדָּ֗ו בַּמִּשְׁפָּֽט׃ לג לֹ֣א יֵשׁ־בֵּינֵ֣ינוּ מוֹכִ֑יחַ יָשֵׁ֖ת יָד֣וֹ עַל־שְׁנֵֽינוּ׃ לד יָסֵ֣ר מֵֽעָלַ֣י שִׁבְט֑וֹ וְ֝אֵֽמָת֗וֹ אַֽל־תְּבַעֲתַֽנִּי׃ לה אֲֽ֭דַבְּרָה וְלֹ֣א אִֽירָאֶ֑נּוּ כִּ֥י לֹא־כֵ֥ן אָֽ֝נֹכִ֗י עִמָּדִֽי׃
֍ ֍ ֍
(לב) לאחר שביאר שאינו יכול להזמין את ה', כביכול, למשפט עימו, מוסיף ואומר כי גם אם היה יכול לעשות כן לא היתה בכך תועלת, כִּי לֹא אִישׁ כָּמוֹנִי הוא ה', אשר אֶעֱנֶנּוּ – שאוכל לענות לו ולהשיב על דבריו, עד שנָבוֹא יַחְדָּו בַּמִּשְׁפָּט, אלא ודאי מרוב בהלה וחרדה יסתתמו טענותיו.
(לג) לֹא יֵשׁ בֵּינֵינוּ מוֹכִיחַ – לא נמצא מי שישפוט בינינו, שיש לו כח עד אשר יָשֵׁת יָדוֹ עַל שְׁנֵינוּ, ואם כן לא אוכל לזכות במשפט על ידי דינים ודיינים.
(לד) לכן רק זאת אבקש, כי יָסֵר מֵעָלַי שִׁבְטוֹ – היסורים, שהם שבט חובלים ביד ה', וְאֵמָתוֹ אַל תְּבַעֲתַנִּי, באופן שלא אפחד לומר ולדבר כל אשר על ליבי.
(לה) ועל ידי זה אֲדַבְּרָה וְלֹא אִירָאֶנּוּ, לאמר לו כִּי לֹא כֵן אָנֹכִי עִמָּדִי, אלא אני צדיק בעיני, וטוען שבאו עלי היסורים בחינם.
