ט הָכְרַ֥ת מִנְחָ֛ה וָנֶ֖סֶךְ מִבֵּ֣ית יְהוָ֑ה אָֽבְלוּ֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים מְשָֽׁרְתֵ֖י יְהוָֽה׃ י שֻׁדַּ֣ד שָׂדֶ֔ה אָֽבְלָ֖ה אֲדָמָ֑ה כִּ֚י שֻׁדַּ֣ד דָּגָ֔ן הוֹבִ֥ישׁ תִּיר֖וֹשׁ אֻמְלַ֥ל יִצְהָֽר׃ יא הֹבִ֣ישׁוּ אִכָּרִ֗ים הֵילִ֨ילוּ֙ כֹּֽרְמִ֔ים עַל־חִטָּ֖ה וְעַל־שְׂעֹרָ֑ה כִּ֥י אָבַ֖ד קְצִ֥יר שָׂדֶֽה׃ יב הַגֶּ֣פֶן הוֹבִ֔ישָׁה וְהַתְּאֵנָ֖ה אֻמְלָ֑לָה רִמּ֞וֹן גַּם־תָּמָ֣ר וְתַפּ֗וּחַ כָּל־עֲצֵ֤י הַשָּׂדֶה֙ יָבֵ֔שׁוּ כִּֽי־הֹבִ֥ישׁ שָׂשׂ֖וֹן מִן־בְּנֵ֥י אָדָֽם׃
֍ ֍ ֍
(ט) וכיון שאכל הארבה את כל תבואת הארץ, הָכְרַת מִנְחָה הבאה מן החטים וָנֶסֶךְ הבא מן היין ומן השמן, מִבֵּית ה', ומחמת כן אָבְלוּ [-התאבלו, הצטערו] הַכֹּהֲנִים, מְשָׁרְתֵי ה'.
(י) ומבאר מדוע הוכרתו המנחות והנסכים מבית המקדש, שֻׁדַּד שָׂדֶה – נשדדו על ידי הארבה שדות התבואה, אָבְלָה אֲדָמָה שעליה היו גדלים עצי הגפן לנסכים, וחוזר ומבאר את דבריו, כִּי שֻׁדַּד דָּגָן הגדל בשדות, הוֹבִישׁ תִּירוֹשׁ, ממנו מביאים את היין לנסכים, אֻמְלַל יִצְהָר – שמן זית, המובא לנסכים.
(יא) הֹבִישׁוּ האִכָּרִים העובדים בשדות התבואה, הֵילִילוּ כֹּרְמִים, העובדים בכרמי הגפנים והזיתים, הובישו האיכרים עַל חִטָּה וְעַל שְׂעֹרָה הגדלים בשדה, כִּי אָבַד קְצִיר שָׂדֶה.
(יב) והילילו כורמים על הַגֶּפֶן אשר הוֹבִישָׁה, ומוסיף לפרט את שאר הפירות שהשתבחה בהם ארץ ישראל ועתה נאכלו על ידי הארבה, וְהַתְּאֵנָה אֻמְלָלָה, רִמּוֹן, גַּם תָּמָר וְתַפּוּחַ [ואמנם התפוח אינו מהמינים שהשתבחה בהם הארץ, אך הוא החשוב מבין פירות האילן], וכָּל עֲצֵי הַשָּׂדֶה יָבֵשׁוּ, כִּי על ידי זה הֹבִישׁ שָׂשׂוֹן מִן בְּנֵי אָדָם.
