משנה
הַתַּגָּר – סוחר המוכר תבואה, נוֹטֵל – רשאי ליטול תבואה מֵחָמֵשׁ גְּרָנוֹת של חמש שדות, ונוֹתֵן הכל לְתוֹךְ מְגוּרָה [-מחסן] אֶחָת. וכן נוטל הוא יין מֵחָמֵשׁ גִּתּוֹת, וְנוֹתֵן הכל לְתוֹךְ פִּטּוּם [-חבית גדולה] אֶחָד. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּין לְעָרֵב רע בטוב, ולפרסם שכל היין שלו מהמין הטוב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לֹא יְחַלֵּק חֶנְוָנִי קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִים לַתִּינוֹקוֹת, מִפְּנֵי שֶׁמַּרְגִּילִין [-שמתרגלים הילדים] לָבוֹא אֶצְלוֹ, ומפסיד את פרנסת חבריו. וַחֲכָמִים מַתִּירִין, כיון שאף חבריו יכולים לנהוג כן ולהרגיל את התינוקות לבא אליו. וְלֹא יִפְחוֹת אֶת הַשָּׁעַר – לא יוריד את המחירים, כיון שהוא מפסיד לחבריו החנוונים. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אדרבה, העושה כן זָכוּר לְטוֹב, שמתוך כך הכל מוכרים בזול. וְלֹא יָבֹר אֶת הַגְּרִיסִין – לא יברור החנוני את הפסולת מתוך הגריסים שהוא מוכר, כיון שמתוך שהגריסים נראים יפה מוכרם ביוקר, יותר ממה שמרויח הלוקח בכך שאין פסולת מעורבת בהם, כְּדִבְרֵי אַבָּא שָׁאוּל. וַחֲכָמִים מַתִּירִין, כיון שיכול הלוקח לאמוד את הרווח של ברירת הפסולת, ולחשב גם את הרווח בכך שאינו צריך לטרוח בברירת הפסולת. וְשָׁוִין – ומודים חכמים לאבא שאול שֶׁלֹּא יָבֹר עַל פִּי מְגוּרָה – שלא יברור רק את הפסולת העליונה, וישאיר את הפסולת הפנימית, שֶׁבהנהגה זו אֵינוֹ אֶלָּא כְּגוֹנֵב אֶת הָעָיִן, שסבור הלוקח שגם בפנים אין פסולת. אֵין מְפַרְכְּסִין – מייפים ומקשטים לֹא אֶת הָאָדָם – עבד כנעני, העומד למכירה, וְלֹא אֶת הַבְּהֵמָה, וְלֹא אֶת הַכֵּלִים, כיון שעל ידי זה נראים הם טובים יותר, ומטעה את הקונים.
גמרא
שנינו במשנה שרבי יהודה אוסר על החנוני לחלק קליות ואגוזים לתינוקות, וחכמים מתירים. מבררת הגמרא, מַאי טַעְמַיְיהוּ דְּרַבָּנָן – מהו טעמם של חכמים המתירים זאת, ואינם חוששים שיקפח את פרנסתם של החנונים האחרים, ומבארת, מִשּׁוּם דְּאָמַר לְהוּ – כיון שיכול אותו חנוני לומר לחבריו, אֲנָא מְפַלֵּיגְנָא אַמְגּוּזֵי – אני מחלק אגוזים, אַתְּ פָּלֵיג שִׁיסְקֵי – תחלק אתה שזיפים, ותגרום בכך שיבואו אליך.
שנינו במשנה, 'וְלֹא יָבֹר אֶת הַגְּרִיסִין כְּדִבְרֵי אַבָּא שָׁאוּל, וַחֲכָמִים מַתִּירִין'. מבררת הגמרא, מַאן – מי הם 'חֲכָמִים' המתירים לברור את הגריסים, רַבִּי אָחָא הִיא, דְּתַנְיָא – שכך שנינו בברייתא, רַבִּי אָחָא מַתִּיר בְּדָבָר הַנִּרְאֶה – שיכול הלוקח לראותו ולבחור אם רצונו לקנותו.
שנינו במשנה, 'אֵין מְפַרְכְּסִין לֹא אֶת הָאָדָם וְלֹא אֶת הַבְּהֵמָה' וְכוּ'. תָּנוּ רַבָּנָן – שנו חכמים בברייתא, אֵין מְשַׁרְבְּטִין לֹא אֶת הָאָדָם וְלֹא אֶת הַבְּהֵמָה, וְאֵין נוֹפְחִין אֶת הַקְרָבַיִן כדי שייראו שמנים, וְאֵין שׁוֹרִין בָּשָׂר בְּמַיִם כדי להלבינו, ומתוך כך הכחוש נראה כשמן. מבררת הגמרא, מַאי – מה כוונת הברייתא 'אֵין מְשַׁרְבְּטִין', ומבארת, הָכָא תַרְגִּימוּ – כאן, בבבל, ביארו שהכוונה למַיָא דְחִיזְרָא, כלומר, שמשקים את הבהמה לפני שחיטתה מי סובין, ומתוך כך מעיה מתנפחות ושערה נזקף.
רַבָּה, שָׁרָא לְצַלּוֹמֵי גֵּירֵי – התיר לצייר ולצבוע את החצים העומדים למכירה, רַב פָּפָּא שָׁרָא לְצַלּוֹמֵי דִיקְלֵי – התיר לצייר ולצבוע את הסלים העומדים למכירה. תמהה הגמרא, וְהָא אֲנָן תְּנָן – והרי אנו שנינו במשנה שאֵין מְפַרְכְּסִין, לֹא אֶת הָאָדָם, וְלֹא אֶת הַבְּהֵמָה, וְלֹא אֶת הַכֵּלִים. מתרצת הגמרא, לֹא קַשְׁיָא – אין זו קושיא על מעשיהם של אותם אמוראים, הָא בְּחַדְתֵּי – כיון שמעשים אלו היו בכלים חדשים, ובמעשיהם ייפו אותם יותר, אך לא הונו את הקונים, הָא בְּעַתִּיקֵי – ואילו המשנה עוסקת בכלים ישנים שצובעם כדי שייראו חדשים, ובכך גונב הוא את דעת הקונים, ולכן הדבר אסור.
סְלִיקוּ לְהוּ פֶּרֶק הַזָּהָב
