י הֲלֹ֣א כֶֽ֭חָלָב תַּתִּיכֵ֑נִי וְ֝כַגְּבִנָּ֗ה תַּקְפִּיאֵֽנִי׃ יא ע֣וֹר וּ֭בָשָׂר תַּלְבִּישֵׁ֑נִי וּֽבַעֲצָמ֥וֹת וְ֝גִידִ֗ים תְּשֹֽׂכְכֵֽנִי׃ יב חַיִּ֣ים וָ֭חֶסֶד עָשִׂ֣יתָ עִמָּדִ֑י וּ֝פְקֻדָּֽתְךָ֗ שָֽׁמְרָ֥ה רוּחִֽי׃
֍ ֍ ֍
(י) והרי אתה הבאת אותי מן האפס וההעדר אל המציאות, כי הֲלֹא מתחילת הווייתי כֶחָלָב תַּתִּיכֵנִי, וְכַגְּבִנָּה תַּקְפִּיאֵנִי כשמתחיל הולד להיווצר ברחם אמו.
(יא) ובמשך חודשי ההריון נוצר העובר אט אט, עוֹר וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי, וּבַעֲצָמוֹת וְגִידִים תְּשֹׂכְכֵנִי.
(יב) חַיִּים וָחֶסֶד עָשִׂיתָ עִמָּדִי – והחיים שנתת לי מתחילתי היו בבחינת חסד, כיון שעדיין לא היתה לי שום זכות לפניך, שמחמתה תבראני ותקיימני, וּפְקֻדָּתְךָ שָׁמְרָה רוּחִי, שלא תצא רוחי מגופי קודם לידתי, שבאותו זמן אין הטבע יכול לקיים כלל את הנפש בהיותה במקום סגור וללא נשימה, ורק בפקודת ה' התקיימתי.
