יח מַה־נֶּֽאֶנְחָ֣ה בְהֵמָ֗ה נָבֹ֨כוּ֙ עֶדְרֵ֣י בָקָ֔ר כִּ֛י אֵ֥ין מִרְעֶ֖ה לָהֶ֑ם גַּם־עֶדְרֵ֥י הַצֹּ֖אן נֶאְשָֽׁמוּ׃ יט אֵלֶ֥יךָ יְהוָ֖ה אֶקְרָ֑א כִּ֣י אֵ֗שׁ אָֽכְלָה֙ נְא֣וֹת מִדְבָּ֔ר וְלֶ֣הָבָ֔ה לִֽהֲטָ֖ה כָּל־עֲצֵ֥י הַשָּׂדֶֽה׃ כ גַּם־בַּֽהֲמ֥וֹת שָׂדֶ֖ה תַּֽעֲר֣וֹג אֵלֶ֑יךָ כִּ֤י יָֽבְשׁוּ֙ אֲפִ֣יקֵי מָ֔יִם וְאֵ֕שׁ אָֽכְלָ֖ה נְא֥וֹת הַמִּדְבָּֽר׃
֍ ֍ ֍
(יח) שואל הנביא את ה', אם האדם חטא ומחמת כן נענש, מַה [-מדוע] נֶּאֶנְחָה גם הבְהֵמָה מחוסר אוכל, נָבֹכוּ עֶדְרֵי בָקָר על כִּי אֵין מִרְעֶה לָהֶם, וכי גַּם עֶדְרֵי הַצֹּאן חטאו ונֶאְשָׁמוּ.
(יט) ואם תאמר שכיון שהבהמות הם קניינו של האדם, ממילא כשנענש האדם שיאבדו קנייניו אבדו גם הבהמות השייכות לו, עדיין אֵלֶיךָ ה' אֶקְרָא, כִּי אֵשׁ אָכְלָה נְאוֹת מִדְבָּר, ששם אין ישוב בני אדם כלל, וְלֶהָבָה לִהֲטָה את כָּל עֲצֵי הַשָּׂדֶה הרחוקים ממקומות ישוב.
(כ) ומחמת כן גַּם בַּהֲמוֹת שָׂדֶה שאינן ברשות האדם תַּעֲרוֹג אֵלֶיךָ, על כִּי יָבְשׁוּ אֲפִיקֵי מָיִם, ואין להם מהיכן לשתות, וְאֵשׁ אָכְלָה נְאוֹת הַמִּדְבָּר, ואין להם מהיכן לאכול.
