א תִּקְע֨וּ שׁוֹפָ֜ר בְּצִיּ֗וֹן וְהָרִ֨יעוּ֙ בְּהַ֣ר קָדְשִׁ֔י יִרְגְּז֕וּ כֹּ֖ל יֹֽשְׁבֵ֣י הָאָ֑רֶץ כִּי־בָ֥א יוֹם־יְהוָ֖ה כִּ֥י קָרֽוֹב׃ ב י֧וֹם חֹ֣שֶׁךְ וַֽאֲפֵלָ֗ה י֤וֹם עָנָן֙ וַֽעֲרָפֶ֔ל כְּשַׁ֖חַר פָּרֻ֣שׂ עַל־הֶֽהָרִ֑ים עַ֚ם רַ֣ב וְעָצ֔וּם כָּמֹ֗הוּ לֹ֤א נִֽהְיָה֙ מִן־הָ֣עוֹלָ֔ם וְאַֽחֲרָיו֙ לֹ֣א יוֹסֵ֔ף עַד־שְׁנֵ֖י דּ֥וֹר וָדֽוֹר׃
֍ ֍ ֍
פרק ב (א) לאחר שבפרק הקודם הודיע את דברי הנביא שראה את גזירת הארבה בנבואה, מדבר עתה על הזמן שכבר התעורר הארבה בפועל לבוא על הארץ, ועל כך אומר, תִּקְעוּ שׁוֹפָר בְּצִיּוֹן, כפי הדין שתוקעים בשופרות בזמן שבאה צרה על הציבור, כדי לאסוף את העם להתפלל, וְהָרִיעוּ בְּהַר קָדְשִׁי תרועה המשברת את הלב וגורמת לאנשים לחזור בתשובה, ויריעו כן בבית המקדש, ועל ידי זה יִרְגְּזוּ ויפחדו מה' כֹּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, כִּי בָא יוֹם ה' שבו תתקיים גזירת הארבה, ואף שעדיין לא התחילה הגזירה בפועל, כִּי קָרוֹב הוא היום, ואין מי שימנע בעדו מלבוא [בשונה מגזירת בשר ודם, שאף שהיא קרובה עשויה היא עדיין להתבטל, הרי גזירת ה' אינה תלויה בשום דבר ואין מה שימנע ממנה מלבוא, ולכן בזמן שהיא קרובה לבוא, הרי זה כאילו כבר באה].
(ב) ואותו יום הוא יוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה, יוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל, ודרך החושך והערפל הללו נראה הארבה כְּשַׁחַר הפָּרֻשׂ עַל הֶהָרִים, כך ייראה הארבה נוצץ ומבריק על ראשי ההרים, עַם רַב וְעָצוּם של מיני ארבה, כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָה מִן הָעוֹלָם [כי במצרים היה רק מין אחד של ארבה, וכאן היו ארבעה מיני ארבה], וְאַחֲרָיו לֹא יוֹסֵף להיות כמוהו עַד שְׁנֵי דּוֹר וָדוֹר.
