ג לְפָנָיו֙ אָ֣כְלָה אֵ֔שׁ וְאַֽחֲרָ֖יו תְּלַהֵ֣ט לֶֽהָבָ֑ה כְּגַן־עֵ֨דֶן הָאָ֜רֶץ לְפָנָ֗יו וְאַֽחֲרָיו֙ מִדְבַּ֣ר שְׁמָמָ֔ה וְגַם־פְּלֵיטָ֖ה לֹא־הָ֥יְתָה לּֽוֹ׃ ד כְּמַרְאֵ֥ה סוּסִ֖ים מַרְאֵ֑הוּ וּכְפָֽרָשִׁ֖ים כֵּ֥ן יְרוּצֽוּן׃
֍ ֍ ֍
(ג) לְפָנָיו אָכְלָה אֵשׁ – כאשר בא הארבה על הארץ הרי זה כאילו באה אש האוכלת ומכלה את כל העצים והצמחים, וְאַחֲרָיו תְּלַהֵט לֶהָבָה – אחרי שהלך הארבה נראה המקום כאילו היו בו להבות גדולות, שהן מלהטות ושורפות אפילו את השורשים, כְּגַן עֵדֶן היתה הָאָרֶץ לְפָנָיו – לפני שבא הארבה, וְאַחֲרָיו נשארה הארץ כמו מִדְבַּר שְׁמָמָה, וגרוע הוא מהאש, כי מהאש נשארים לפעמים דברים לפליטה, ואילו כאן אכל הארבה את הכל, וְגַם פְּלֵיטָה לֹא הָיְתָה לּוֹ.
(ד) כְּמַרְאֵה סוּסִים מַרְאֵהוּ – נראה הארבה כסוסי מלחמה היוצאים לקרב בקולות גדולים, וּכְפָרָשִׁים כֵּן יְרוּצוּן – כמו פרשים המדרבנים את הסוסים לרוץ במהירות גדולה יותר, כך דבר ה' וציוויו יגבירו את הארבה לבוא בכח גדול יותר מכוחו הרגיל.
