ז הַחֵ֣קֶר אֱל֣וֹהַּ תִּמְצָ֑א אִ֤ם עַד־תַּכְלִ֖ית שַׁדַּ֣י תִּמְצָֽא׃ ח גָּבְהֵ֣י שָׁ֭מַיִם מַה־תִּפְעָ֑ל עֲמֻקָּ֥ה מִ֝שְּׁא֗וֹל מַה־תֵּדָֽע׃ ט אֲרֻכָּ֣ה מֵאֶ֣רֶץ מִדָּ֑הּ וּ֝רְחָבָ֗ה מִנִּי־יָֽם׃
֍ ֍ ֍
(ז) עתה בא צופר הנעמתי להשיב על טענות איוב שידיעת ה' מכריחה את מעשי האדם, וכיון שאין לאדם בחירה במעשיו אין מקום לשכר ועונש, ועל כך משיב ואומר שכיון שאין לנו השגה והבנה מה היא ידיעת ה', וכיצד הוא יודע את מה שעדיין לא אירע, לכן איננו יכולים להבין כיצד על אף ידיעתו נשארת הבחירה ביד האדם, הַחֵקֶר אֱלוֹהַּ תִּמְצָא – האם תוכל לחקור בדעתך ולמצוא את מהות האלוהות, והרי הדעת יכולה להשיג רק דברים המושגים בחושיו של האדם, ולא דברים מופשטים ועליונים שאין לו השגה בהם, אִם עַד תַּכְלִית שַׁדַּי תִּמְצָא, כלומר, כיון ששכל האדם הוא מוגבל ובעל תכלית, ואילו ה' הוא ללא תכלית וללא גבול, לא יתכן שהשכל המוגבל ישיג את מהות ה' וידיעתו, שהם בלתי מוגבלים.
(ח) וכיון שבהשגת ה' יש שני חלקים, מצד הפשיטות שבו, צריך האדם להשיג את מהות אחדותו, שהיא האחדות האמיתית ביותר שאין לה משל בין כל הנבראים, ועל זה אומר, גָּבְהֵי שָׁמַיִם מַה תִּפְעָל – הרי אינך יכול להגיה אל ההשגה העליונה הזו של מציאות ה' באחדות מוחלטת שאין בה שום כפילות וחלוקה, וההשגה השניה היא מצד שהיא כוללת את כל השלמויות האפשריות, והם ללא תכלית וגבול, ועל זה אומר, עֲמֻקָּה מִשְּׁאוֹל היא השגת ה' מצד כל מה שהיא כוללת, ואם כן מַה תֵּדָע, והרי אין בכחך כלל להשיג זאת.
(ט) ומאחר שבהשגת ה' כלולים שני דברים אלו, שהם מצד אחד פשיטות ואחדות, ומצד שני מציאותו כוללת את כל השלימויות והמציאויות, הרי שהמרחק בין שני הקצוות הללו הוא ללא שיעור וגבול, עד אשר תהיה אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ זו שבין שתי ההשגות הללו, וּרְחָבָה מִנִּי יָם.
