אָמַר רַב נַחְמָן, כְּלָלָא דְּרִיבִּיתָא – הכלל של איסור ריבית, ששייך גם במקח וממכר, כָּל אֲגַר נְטַר לֵיהּ – כל שכר שנותן האדם לחבירו תמורת זאת שהמתין מלקבל את המעות, וכגון שקונה ממנו חפץ ומשלם לו מיד, וכיון שאין למוכר עתה את החפץ יקבלנו הקונה רק לאחר זמן, ותמורת זאת מוזיל המוכר לקונה את מחיר החפץ, ונמצא ש'שילם' המוכר לקונה בהוזלה זו תמורת זאת ששהו המעות של הקונה ברשותו קודם שנתן לו את החפץ, הרי הדבר אָסוּר משום ריבית, שזו הרי מהותה של ריבית, שמשלם הלוה למלוה תשלום נוסף תמורת זה ששוהים מעותיו ברשותו.
אָמַר רַב נַחְמָן, הַאי מַאן דְּיָהִיב זוּזֵי לְקִירָאָה – קונה הנותן מעות למוכר תמורת שעווה, וְקָא אַזְלָן אַרְבָּעָה אַרְבָּעָה – ומחיר השעווה באותו זמן הוא ארבע חלות שעווה בזוז אחד, וְאָמַר לֵיהּ המוכר לקונה, יָהִיבְנָא לָךְ חֲמִשָּׁה – אתן לך חמש חלות שעווה בזוז, אם תמתין מלקבל את השעווה לזמן מסוים, אִיתִינְהוּ – אם יש לו שעווה, אלא שאינה ברשותו כעת, וכגון שהיא בעיר אחרת, שָׁרֵי – מותר הדבר, כיון שדבר זה דומה למי שיש לו פירות בביתו אך אין לו עתה מפתח והוא דחוק למעות, שהתירו לו חכמים ללוות פירות תמורת הפירות שבביתו, ואף כאן התירו לו למכור את השעווה במחיר זול יותר, כיון שאין זה נחשב כהשהיית המכירה, אלא כאילו הסתיימה המכירה מיד, אך אם לֵיתִינְהוּ – אין לו שעווה כלל, ורק לאחר זמן תהיה לו, אָסוּר, כיון שזהו 'אגר נטר', שתמורת זאת שממתין הקונה עד שתהיה לקונה הסחורה, מוזיל לו המוכר את מחיר השעווה.
תמהה הגמרא, פְּשִׁיטָא – דין זה פשוט הוא, ומתרצת, לֹא צְרִיכָא – לא הוצרך רב נחמן להשמיענו דין זה, אלא באופן דְּאִית לֵיהּ אַשְׁרַאי בְּמָתָא – שאותו מוכר כבר קנה את השעווה שהוא מוכר עתה, אלא שהמוכר הראשון עדיין לא נתן לו את השעווה שמכר לו, מַהוּ דְּתֵימָא – והיית סבור לומר, דכֵּיוָן דְּאִית לֵיהּ אַשְׁרַאי, כְּ'עַד שֶׁיָּבֹא בְּנִי' אוֹ 'עַד שֶׁאֶמְצָא מַפְתֵּחַ' דָּמִי – הרי זה כמי שמוכר סחורה הנמצאת ברשותו אלא שהמפתח אצל בנו, או שאבד לו המפתח, שבאופן זה אין איסור ריבית, קָא מַשְׁמַע לָן – לכן השמיע לנו רב נחמן שאין הדבר כן, אלא כֵּיוָן דִּמְחוּסְּרֵי גוּבְיָאנָא – כיון שעדיין לא גבה המוכר את השעווה מאותו אדם שמכר לו, כְּמַאן דְּלֵיתִינְהוּ דָמִי – נחשב הדבר כאילו אין לו שעווה כלל, ואם מוזיל הוא את המחיר מחמת המתנת נתינת הסחורה, הרי זה אסור משום ריבית.
וְאָמַר רַב נַחְמָן, הַאי מַאן דְּאוֹזִיף פְּשִׁיטֵי מֵחַבְרֵיהּ – אדם שלוה מעות מחבירו, וְאִישְׁתְּכַח טְפִיָּיאתָא – ומצא שנתן לו המלוה יותר מעות ממה שביקש ללוות ממנו, אִי בִּכְדֵי שֶׁהַדַּעַת טוֹעָה – אם זהו שיעור שאדם עשוי לטעות בו, מִיחַיֵּיב לְאַהֲדוֹרֵי – חייב הוא להשיב למלוה את הסכום המיותר שנתן לו, כיון שמסתבר שנתן לו בטעות, וְאִי לֹא – אך אם זהו שיעור שאין האדם עשוי לטעות בו, מַתָּנָה הוּא דְּיָהִיב לֵיהּ – אנו אומרים שמן הסתם התכוון לתת לו מתנה בדרך כבוד, ולכן הבליע לו את תוספת המעות בתוך סכום ההלוואה.
מבררת הגמרא, וְהֵיכֵי דָמֵי – מהו שיעור המעות שהוא 'בִּכְדֵי שֶׁהַדַּעַת טוֹעָה', ומבארת, בְּעִישּׂוּרְיָאתָא וְחִימּוּשְׁיָאתָא – בעשיריות ובחמישיות, כלומר, כְּגוֹן שֶׁמָּצָא תּוֹסֶפֶת חֲמִשָּׁה, אוֹ תּוֹסֶפֶת עֲשָׂרָה, חַיָּב לְהַחֲזִיר, כיון דְּאִיכָּא לְמֵימַר – שיש לומר, דִּילְמָא חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה הֲוָה מָנֵי – שמא היה מונה את המטבעות כל חמשה בפני עצמם, אוֹ עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה הֲוָה מָנֵי – או כל עשרה בפני עצמם, וְקָא טָעֵי בַּחֲדָא עֲשָׂרָה אוֹ בַּחֲדָא חֲמִשָּׁה – וטעה בקבוצה אחת של עשר מטבעות או של חמש מטבעות. אִי נַמֵּי – אופן נוסף שאדם עשוי לטעות בו, כְּגוֹן דְּקָא מָנֵי חֲמִשָּׁה – שהיה מונה חמשה מטבעות, וּמַנַּח חֲדָא – ומניח בצד מטבע אחת לסימן, וַהֲדַר מָנֵי חֲמִשָּׁה וּמַנַּח חֲדָא – וחזר ומנה חמשה והניח מטבע אחת בצד, וכך בכל פעם שסיים למנות חמשה הניח מטבע בצד, לֵידַע כַּמָּה חֲמִשָּׁה קָא מָנֵי – כדי לדעת כמה קבוצות של חמשה יש לו, אוֹ שעשה כן בקבוצות של עשרה, והניח מטבעות בודדות בצד כדי לדעת כַּמָּה עֲשָׂרָה קָא מָנֵי – כמה קבוצות של עשרה מטבעות יש לו, וְטָעָה לבסוף, וְעֵירְבִינְהוּ לְהַנְהוּ סִימָּאנֵי בְּגַוַּיְיהוּ – ועירב את המטבעות שהניח לסימן יחד עם המטבעות של ההלואה עצמה, והדבר ניכר ללוה על ידי שהוא רואה שיש מטבעות נוספות לפי מספר החמישיות או העשרות שיש לו, כְּגוֹן הַאי נַמֵּי טָעוּתָא – אף באופן זה אנו אומרים שמן הסתם טעות היא בידו, וּמֵחַיָּב לְאַהֲדוֹרֵי – וחייב הלוה להחזיר את דמי הטעות למלוה, וְאִי לֹא – אך אם אין הטעות בשיעור של חמישיות או עשיריות, ואף לא נוספו מטבעות לפי מספר החמישיות או העשיריות, מַתָּנָה הוּא דְּיָהִיב לֵיהּ – אנו אומרים שמן הסתם נתן לו מתנה, ואינו צריך להחזיר זאת.
