א וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר׃ ב אָ֭מְנָם כִּ֣י אַתֶּם־עָ֑ם וְ֝עִמָּכֶ֗ם תָּמ֥וּת חָכְמָֽה׃ ג גַּם־לִ֤י לֵבָ֨ב ׀ כְּֽמוֹכֶ֗ם לֹֽא־נֹפֵ֣ל אָֽנֹכִ֣י מִכֶּ֑ם וְאֶת־מִי־אֵ֥ין כְּמוֹ־אֵֽלֶּה׃
֍ ֍ ֍
פרק יב
הקדמה למענה הרביעי של איוב: תחילה משיב איוב על דברי צופר הנעמתי, ותשובתו מתחלקת לארבעה חלקים, א. על מה שאמר צופר שאין האדם משיג את הדברים בעצמותם, אלא רק את חזותם החיצונית הנקלטת על ידי חושיו, ולכן יתכן שמי שנראה לנו כצדיק באמת הוא רשע, הרבה איוב ללעוג ולשחוק, שלא יתכן כדבר הזה, שהאיש הנראה לעין כצדיק בכל מעשיו, וגם בעצמו יודע הוא שכל דרכיו ישרים, באמת אינו מכיר את מהות עצמו וענינו הפנימי, והרי הוא באמת רשע ומעותד לעונשים קשים, לא יעלה על הדעת שכך ברא ה' את האדם באופן רע כל כך, שיהיה ללעג וקלס. ב. הוסיף להוכיח שגוף הדבר אינו נכון, אלא ידיעות האדם והשגותיו הן בפנימיות הדברים ומכיר הוא את אמיתתם, ולא רק את חלקם החיצוני. ג. גם מה שהניח צופר שה' יודע את הדברים העתידים להיות ועם זאת יש בחירה לאדם, כיון שידיעתו שונה מידיעתנו ולא נוכל להשיגה ולהבינה, אין איוב מקבל את דעתו אלא טוען שאף שידיעת ה' בדרגה גבוהה יותר מידיעתנו אך עדיין היא מאותו מין ידיעה שלנו, וממילא חוזרות ראיותיו של איוב (פרק י) שידיעת ה' שוללת את בחירת האדם בטוב או ברע. והוסיף להוכיח מהנהגות שונות הקיימות בעולם, שאין האדם יכול לבחור כרצונו אלא ה' מוליכו לפי רצונו והנהגתו בעולם. ד. על מה שאמר צופר שאין אבידת הגוף נחשבת אבידה כיון שעיקר הגמול הוא לעתיד לבוא בעולם הנשמות, האריך איוב לסתור ולדחות את הדברים, על פי מה שלא האמין בתחיית הנפש והגמול הרוחני. ובתוך דבריו הוסיף איוב להתמרמר על שלשת רעיו המתווכחים איתו אף שהם עצמם יודעים שהוא צודק, ואינם מאמינים כלל בדברי עצמם.
לאחר שסיים איוב לומר את דבריו בענין 'צדיק ורע לו', הוסיף איוב והעלה נידון חדש שלא דיברו עליו עד כה, והוא, מדוע 'רשע וטוב לו', שרואים אנו את הרשעים בעולם הזה יושבים בשלווה ונהנים מכל טוב. וגם על זה חזרו שלשת רעיו והשיבו לו מענה, כל אחד כפי שיטתו.
פרק יב (א) וַיַּעַן אִיּוֹב, וַיֹּאמַר.
(ב) כתשובה להקדמת דברי צופר הנעמתי, שאמר לו שהוא סבור שמחמת שירבה בדברים לא ישיבו לו, אומר איוב, אָמְנָם, כִּי אַתֶּם עָם – אתם המרובים, להשיב דבריכם נגד היחיד, וְעִמָּכֶם תָּמוּת חָכְמָה – ואתם חכמים בעיניכם עד שנדמה לכם כאילו כל החכמה נמצאת אצלכם, וכאשר תמותו, תמות גם החכמה עמכם, כי אתם סבורים שלא תמצא החכמה אצל אחרים.
(ג) אין הדבר כן, אלא גַּם לִי לֵבָב חכם כְּמוֹכֶם, לֹא נֹפֵל אָנֹכִי מִכֶּם – אין אני נופל ממדרגתי בחכמה מחמת שאני שומע את דבריכם [כפי שיקרה לאדם שאינו חכם כל כך, שכאשר ישמע דברי חכמים גדולים ממנו יסוג לאחור ויבטל את דעתו]. ובנוסף לכך, אין כלל צורך בחכמה יתירה כדי להשיב על דבריך, וְאֶת מִי אֵין כְּמוֹ אֵלֶּה – גם מי שאין לו כלל חכמה כמוכם, גם סכל שבסכלים, יוכל להשיב על דברי שטות כמו אלה שאמרת.
