יח וּֽ֭בָטַחְתָּ כִּֽי־יֵ֣שׁ תִּקְוָ֑ה וְ֝חָֽפַרְתָּ֗ לָבֶ֥טַח תִּשְׁכָּֽב׃ יט וְֽ֭רָבַצְתָּ וְאֵ֣ין מַֽחֲרִ֑יד וְחִלּ֖וּ פָנֶ֣יךָ רַבִּֽים׃ כ וְעֵינֵ֥י רְשָׁעִ֗ים תִּ֫כְלֶ֥ינָה וּ֭מָנוֹס אָבַ֣ד מִנְהֶ֑ם וְ֝תִקְוָתָ֗ם מַֽפַּֽח־נָֽפֶשׁ׃
֍ ֍ ֍
(יח) וּבָטַחְתָּ על אף היסורים שיש לך בעולם הזה, כִּי יֵשׁ תִּקְוָה לנפשך לעולם הבא, וְחָפַרְתָּ לך קבר, ואז לָבֶטַח תִּשְׁכָּב.
(יט) וְרָבַצְתָּ בקברך לבטח וְאֵין מַחֲרִיד, שלא כחיי העולם הזה שיש בהם הרבה מפריעים ומחרידים, מלחמת היצר ופגעי העולם, וְחִלּוּ פָנֶיךָ רַבִּים, כפי שמתפללים בקברי צדיקים.
(כ) ולעומת הצדיקים, שיש להם תקוה לחיי העולם הבא, וְעֵינֵי רְשָׁעִים תִּכְלֶינָה בעולם הזה, כי תמיד יתאוו להשיג יותר ממה שיש להם, וּמָנוֹס אָבַד מִנְּהֶם – אין להם מנוס מהמוות והאבדון, וְתִקְוָתָם של הרשעים מַפַּח נָפֶשׁ – ינפחו את נפשם מגופם לאבדון, כי אין להם תקוה לחיי העולם הבא.
