פרק ד א כִּ֗י הִנֵּ֛ה בַּיָּמִ֥ים הָהֵ֖מָּה וּבָעֵ֣ת הַהִ֑יא אֲשֶׁ֥ר אָשִׁ֛יב אֶת־שְׁב֥וּת יְהוּדָ֖ה וִירֽוּשָׁלִָֽם׃ ב וְקִבַּצְתִּי֙ אֶת־כָּל־הַגּוֹיִ֔ם וְה֣וֹרַדְתִּ֔ים אֶל־עֵ֖מֶק יְהֽוֹשָׁפָ֑ט וְנִשְׁפַּטְתִּ֨י עִמָּ֜ם שָׁ֗ם עַל־עַמִּ֨י וְנַֽחֲלָתִ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֣ר פִּזְּר֣וּ בַגּוֹיִ֔ם וְאֶת־אַרְצִ֖י חִלֵּֽקוּ׃ ג וְאֶל־עַמִּ֖י יַדּ֣וּ גוֹרָ֑ל וַֽיִּתְּנ֤וּ הַיֶּ֨לֶד֙ בַּזּוֹנָ֔ה וְהַיַּלְדָּ֛ה מָֽכְר֥וּ בַיַּ֖יִן וַיִּשְׁתּֽוּ׃
֍ ֍ ֍
פרק ד (א) ומבאר מתי יתקיימו הנבואות האמורות, כִּי הִנֵּה בַּיָּמִים הָהֵמָּה וּבָעֵת הַהִיא, באחרית הימים, אֲשֶׁר אָשִׁיב – כאשר יהיה בדעתי להשיב אֶת שְׁבוּת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם [ואמנם באותו זמן גם עשרת השבטים ייגאלו, אך שבט יהודה הוא העיקר].
(ב) וְקִבַּצְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם למלחמה, שילחמו בני ישמעאל בבני אדום, וְהוֹרַדְתִּים אֶל עֵמֶק יְהוֹשָׁפָט, ומבאר מדוע נקרא שמו כך, וְנִשְׁפַּטְתִּי עִמָּם שָׁם – ישפוט ה' שם את הגויים עַל עַמִּי וְנַחֲלָתִי יִשְׂרָאֵל, שהרעו להם יותר ממה שגזר עליהם ה', כי אמנם ה' גזר עליהם גלות, אך הם הוסיפו לרודפם ולהרע להם עד אֲשֶׁר פִּזְּרוּ אותם בַגּוֹיִם, כי גם בארצות אויביהם לא מצאו מנוחה מרוב גרושים ורדיפות, ומחמת כן התפזרו בכל קצוות הארץ. ועוד, שהחזיקו בישראל כאילו הם קנין כספם, וְאֶת אַרְצִי חִלֵּקוּ ביניהם כאילו היא שלהם, כיון שהחזיקו את ישראל כעבדיהם, ומה שקנה עבד קנה רבו.
(ג) וגם על גופם שלטו כאילו הם קניינם, וְאֶל עַמִּי יַדּוּ גוֹרָל – עד שהטילו עליהם גורל, מי יקחם לעבדים ולשפחות, וַיִּתְּנוּ הַיֶּלֶד בַּזּוֹנָה, כאתנן, וְהַיַּלְדָּה מָכְרוּ בַיַּיִן וַיִּשְׁתּוּ, כי היו קלים ומזולזלים בעיניהם.
