משנה
משנתנו עוסקת באדם המוכר שדה לחבירו, ולא קיבל מיד את כל דמי המקח, באילו אופנים יש חשש ריבית באכילת פירות השדה: מָכַר לוֹ אֶת הַשָּׂדֶה, וְנָתַן לוֹ הקונה רק מִקְצָת דָּמִים, וְאָמַר לוֹ המוכר, אֵימָתַי שֶׁתִּרְצֶה הָבֵא את שאר המָעוֹת, וְטוֹל אֶת שֶׁלָּךְ, כלומר, כשתביא את שאר המעות, תהיה השדה שייכת לך מעכשיו, אָסוּר לעשות כן, ובגמרא יבואר באיזה אופן מדובר.
הִלְוָהוּ עַל שָׂדֵהוּ – אדם שהלוה מעות לחברו, והלוה נתן את שדהו כמשכון, וְאָמַר לוֹ המלוה ללוה, אִם אֵין אַתָּה נוֹתֵן לִי את מעות פרעון החוב מִכָּאן [-מעכשיו] וְעַד עוד שָׁלשׁ שָׁנִים, הֲרֵי הִיא – השדה, שֶׁלִּי מעכשיו, חל תנאו, ואם אכן לא שילם את החוב בתוך שלש שנים, הֲרֵי הִיא שֶׁלּוֹ, וגם כל הפירות שצמחו באותם שלש שנים שייכים למלוה, אבל אם שילם את החוב, חוזרת השדה ללוה, ולכן בכל אותם שלש שנים נותנים את הפירות ודמיהם ליד שליש, ולאחר אותם שלש שנים יתנם למלוה אם לא פרע את החוב, או ללוה, אם אכן פרע את החוב, וְכָךְ הָיָה בַּיְתוֹס בֶּן זוֹנִין עוֹשֶׂה, עַל פִּי [-בהסכמת] החֲכָמִים.
גמרא
התבאר במשנה שאסור לאדם למכור קרקע באופן שהוא מקבל עתה רק מקצת מהדמים, וכשיתן הקונה את שאר הדמים תהא הקרקע ברשותו. מבררת הגמרא, אם אכן עשו המוכר והקונה את המקח בדרך זו, ששילם הקונה רק מקצת מהדמים ועדיין לא שילם את השאר, מִי אוֹכֵל את הפֵּרוֹת בינתיים. ומביאה הגמרא שתי מימרות בענין זה, רַב הוּנָא אָמַר, המוֹכֵר אוֹכֵל את הפֵּרוֹת, רַב עָנָן אָמַר, מְשַׁלְּשִׁין אֶת הַפֵּרוֹת – נותנים את הפירות ליד אדם שלישי, ואם לאחר זמן ישלים הקונה את דמי המקח יטול הוא את הפירות, ואם לא ישלים יחזיר לו המוכר מה ששילם, ויטול המוכר את הפירות. ומבארת הגמרא, וְלֹא פְּלִיגֵי – ואין מחלוקת בענין זה בין רב הונא לרב ענן, אלא הָא – דבריו דְּרַב הוּנָא, שהמוכר אוכל פירות, היינו בִּדְאָמַר לֵיהּ – באופן שהמוכר אומר לקונה, לְכִי מַיְיתֵית זוּזֵי קָנֵי – כאשר תשלים את המקח ותביא את שאר המעות, אז יחול הקנין, וכיון שרק באותו זמן יחול הקנין, בינתיים אוכל המוכר את הפירות, ואף אם ישלים את המקח, לא יקנה את הפירות למפרע. וְהָא – ואילו דבריו דְּרַב עָנָן נאמרו בִּדְאָמַר לֵיהּ המוכר לקונה, לְכִי מַיְיתֵית זוּזֵי קְנֵי מֵעַכְשָׁו – כאשר תשלים את המקח ותביא את שאר המעות, תקנה את הקרקע מעכשיו, ולכן משאירים את הפירות ביד שליש, כדי שאם ישלים הקונה את המקח ויחול קנינו למפרע, יקבל את כל הפירות שגדלו בינתיים בשדה.
