יא הֲלֹ֣א שְׂ֭אֵתוֹ תְּבַעֵ֣ת אֶתְכֶ֑ם וּ֝פַחְדּ֗וֹ יִפֹּ֥ל עֲלֵיכֶֽם׃ יב זִֽ֭כְרֹנֵיכֶם מִשְׁלֵי־אֵ֑פֶר לְגַבֵּי־חֹ֗֝מֶר גַּבֵּיכֶֽם׃
֍ ֍ ֍
(יא) וכל מה שדיברתם להצדיק את הנהגת ה' לא היתה מחמת שהאמנתם לדברי עצמכם, אלא מחמת פחדכם מה', כי הֲלֹא שְׂאֵתוֹ תְּבַעֵת אֶתְכֶם – יראת הרוממות שיש לכם מלפני ה' מבעיתה אתכם, וּפַחְדּוֹ יִפֹּל עֲלֵיכֶם – ונפל עליכם פחד מיראת עונשו.
(יב) וכלפי יראת הרוממות אומר, שאתם מרגישים שזִכְרֹנֵיכֶם מִשְׁלֵי אֵפֶר – זכרונכם משול כאפר כלפי ה'. וביחס ליראת העונש אומר, לְגַבֵּי חֹמֶר גַּבֵּיכֶם – חוששים אתם שה' יחזיר את גופכם אל העפר [וכיון שגוף האדם נברא מהעפר, ממשיל זאת כאילו גופו הוא כתל עפר הנמצא מעל האדמה, וה' יכול להשוות את האדם ולהחזירו לאדמה באופן שלא יהיה ניכר מקומו כלל], ומחמת פחדים אלו אתם אומרים דברי הבל שאינכם מאמינים בהם בעצמכם.
