פרק יד א אָ֭דָם יְל֣וּד אִשָּׁ֑ה קְצַ֥ר יָ֝מִ֗ים וּֽשְׂבַֽע־רֹֽגֶז׃ ב כְּצִ֣יץ יָ֭צָא וַיִּמָּ֑ל וַיִּבְרַ֥ח כַּ֝צֵּ֗ל וְלֹ֣א יַֽעֲמֽוֹד׃
֍ ֍ ֍
פרק יד
(א) אָדָם, אשר הוא יְלוּד אִשָּׁה הבא מטיפה סרוחה, והוא קְצַר יָמִים ההולך למקום רימה ותולעה, וּשְׂבַע רֹגֶז ברוב שנות חייו.
(ב) וגם אין לו חוזק ועמידה מצד עצמו, כי כְּצִיץ יָצָא וַיִּמָּל – כמו שהפרח היוצא מן הצמח מראה שמכאן והלאה יבול הצמח, כך האדם אחרי שיוליד בנים, מאמצע שנות חייו והלאה יתחיל לבלות ולהזדקן, וגם מצד זמנו אין לו קיום חזק, אלא וַיִּבְרַח כַּצֵּל – זמנו עובר כצל המתקדם כל הזמן, וְלֹא יַעֲמוֹד במקום אחד, אלא תמיד הולך ומתקרב אל יום מיתתו.
