ז כִּ֤י יֵ֥שׁ לָעֵ֗ץ תִּ֫קְוָ֥ה אִֽם־יִ֭כָּרֵת וְע֣וֹד יַֽחֲלִ֑יף וְ֝יֹֽנַקְתּ֗וֹ לֹ֣א תֶחְדָּֽל׃ ח אִם־יַזְקִ֣ין בָּאָ֣רֶץ שָׁרְשׁ֑וֹ וּ֝בֶֽעָפָ֗ר יָמ֥וּת גִּזְעֽוֹ׃ ט מֵרֵ֣יחַ מַ֣יִם יַפְרִ֑חַ וְעָשָׂ֖ה קָצִ֣יר כְּמוֹ־נָֽטַע׃ י וְגֶ֣בֶר יָ֭מוּת וַֽיֶּחֱלָ֑שׁ וַיִּגְוַ֖ע אָדָ֣ם וְאַיּֽוֹ׃ יא אָֽזְלוּ־מַ֭יִם מִנִּי־יָ֑ם וְ֝נָהָ֗ר יֶֽחֱרַ֥ב וְיָבֵֽשׁ׃ יב וְאִ֥ישׁ שָׁכַ֗ב וְֽלֹא־יָ֫ק֥וּם עַד־בִּלְתִּ֣י שָׁ֭מַיִם לֹ֣א יָקִ֑יצוּ וְלֹֽא־יֵ֝עֹ֗רוּ מִשְּׁנָתָֽם׃
֍ ֍ ֍
(ז) עתה משיב איוב לטענתו של צופר הנעמתי, שעיקר הגמול של האדם הוא בעולם הבא, לאחר מיתתו, ועל כך אומר, כִּי אמנם יֵשׁ לָעֵץ תִּקְוָה גם אִם יִכָּרֵת, אם הוא עדיין לח ורענן, והשורש עדיין קיים, וְעוֹד יַחֲלִיף ויצמיח עץ אחר תחתיו, וְיֹנַקְתּוֹ לֹא תֶחְדָּל – כיון שיניקת שורשיו עדיין קיימת.
(ח) וכן יש לעץ תקווה אף אִם יַזְקִין בָּאָרֶץ שָׁרְשׁוֹ, ומחמת זקנותו ייחלש כח יניקתו, וּבֶעָפָר יָמוּת גִּזְעוֹ – ומחמת כן הגזע שנמצא למעלה, בעפר, ימות לגמרי, מכל מקום יכול הוא לחיות מחדש על ידי שישקוהו במים.
(ט) ואפילו ללא מים ממש, אלא רק מֵרֵיחַ מַיִם, של לחות הבאה אליו, כבר יַפְרִחַ פרחים, וְעָשָׂה קָצִיר – יצמיח ענפים ועלים מחדש, כְּמוֹ נָטַע – כאילו נטעוהו מחדש.
(י) אמנם כל זה הוא בעץ השדה, אבל אצל בני האדם אין הדבר כן, וְגֶבֶר יָמוּת בתוקף גבורתו, כעץ הנכרת, וַיֶּחֱלָשׁ על ידי המוות, ולא ישוב לצמוח שנית. וַיִּגְוַע אָדָם – וכן אדם הגווע מחמת זקנה ואפיסת כוחות, וְאַיּוֹ, כי לא נשאר ממנו דבר קיים.
(יא) ולא ישוב האדם לתחיה על ידי המים, כי גם אם ישפכו עליו את כל המים שבעולם, עד אשר אָזְלוּ מַיִם מִנִּי יָם – יגמרו המים שבים, וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ – והנהרות יתייבשו מחמת שיטלו מהם את כל מימיהם, כל זה לא יועיל, (יב) כי אין זה עץ שגווע והתייבש, שיועילו לו המים, וְאִישׁ שָׁכַב – הרי זהו אדם שמת, וְלֹא יָקוּם על ידי מים, עַד בִּלְתִּי שָׁמַיִם לֹא יָקִיצוּ, וְלֹא יֵעֹרוּ מִשְּׁנָתָם, כלומר, כל זמן שלא ישתנה טבע השמים והעולם, לא יארע הדבר שיקיץ המת, אלא הטבע הקיים הוא שהמיתה היא מוחלטת, ואין לאחריה כלום.
