ד הֲיִשְׁאַ֤ג אַרְיֵה֙ בַּיַּ֔עַר וְטֶ֖רֶף אֵ֣ין ל֑וֹ הֲיִתֵּ֨ן כְּפִ֤יר קוֹלוֹ֙ מִמְּעֹ֣נָת֔וֹ בִּלְתִּ֖י אִם־לָכָֽד׃ ה הֲתִפֹּ֤ל צִפּוֹר֙ עַל־פַּ֣ח הָאָ֔רֶץ וּמוֹקֵ֖שׁ אֵ֣ין לָ֑הּ הֲיַֽעֲלֶה־פַּח֙ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה וְלָכ֖וֹד לֹ֥א יִלְכּֽוֹד׃ ו אִם־יִתָּקַ֤ע שׁוֹפָר֙ בְּעִ֔יר וְעָ֖ם לֹ֣א יֶֽחֱרָ֑דוּ אִם־תִּֽהְיֶ֤ה רָעָה֙ בְּעִ֔יר וַה֖' לֹ֥א עָשָֽׂה׃
֍ ֍ ֍
(ד) הֲיִשְׁאַג אַרְיֵה בַּיַּעַר, וְטֶרֶף אֵין לוֹ, הרי ודאי לא ישאג חינם אם לא שמצא טרף, וכן מלך אשור השואג בבואו עליהם למלחמה, זהו אות שאכן יטרפם לבסוף, הֲיִתֵּן כְּפִיר קוֹלוֹ מִמְּעֹנָתוֹ, בִּלְתִּי אִם לָכָד, וזה משל לזמן שבו היה עדיין מלך אשור בארצו ובמעונו, וְכָלָא את הושע בן אלה מלך ישראל שמרד בו.
(ה) הֲתִפֹּל צִפּוֹר מהשמים עַל פַּח הָאָרֶץ, וּמוֹקֵשׁ אֵין לָהּ, והרי בודאי בתוך הפח יש מוקש שיצוד את הציפור. הֲיַעֲלֶה פַּח מִן הָאֲדָמָה, וְלָכוֹד לֹא יִלְכּוֹד, הרי בודאי לכד.
(ו) אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר, שזהו סימן אזהרה מפני חרב האויב או מפני צרות אחרות, וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ, הרי בודאי יחרדו ויחפשו תחבולות להנצל, וזה משל גם לכך שה' כביכול תוקע בשופר אזהרה לבני ישראל על ידי ששולח אליהם נביאים שיזהירו אותם מפני הפורענות, וישראל לא חרדו ולא שבו בתשובה, אלא תלו את כל הצרות במקרה, ועל זה אומר להם, אִם תִּהְיֶה רָעָה בְּעִיר, וַה' לֹא עָשָׂה, וכי יתכן שיבואו הצרות רק בדרך מקרה, והרי בודאי הרעות באות מגזירת ה', ואם כן מדוע לא שבו ישראל בתשובה.
