ז כִּ֣י לֹ֧א יַֽעֲשֶׂ֛ה אֲדֹנָ֥י אֱלֹהִים דָּבָ֑ר כִּ֚י אִם־גָּלָ֣ה סוֹד֔וֹ אֶל־עֲבָדָ֖יו הַנְּבִיאִֽים׃ ח אַרְיֵ֥ה שָׁאָ֖ג מִ֣י לֹ֣א יִירָ֑א אֲדֹנָ֤י אֱלֹהִים דִּבֶּ֔ר מִ֖י לֹ֥א יִנָּבֵֽא׃
֍ ֍ ֍
(ז) וכדי שלא יאמרו ישראל שלא שבו בתשובה כיון שלאחר ששמעו את דבר הגזירות חשבו שכבר לא תועיל תשובתם לבטל את הגזירה, על זה משיב להם ה', כִּי לֹא יַעֲשֶׂה אֲדֹנָי אֱלֹהִים דָּבָר – לא יעשה ה' בפועל את הגזירה שדיבר עליה מיד, כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ תחילה אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים, כדי שיזהירו את העם מפני הרעה הבאה אליהם, ויחזרו בתשובה.
(ח) והנביא הנשלח אל העם בודאי יעשה שליחותו, כי אפילו אם אַרְיֵה שָׁאָג, הגם שהוא רק בעל חיים, מִי לֹא יִירָא, וכל שכן כאשר אֲדֹנָי אֱלֹהִים דִּבֶּר דברו אל הנביאים, מִי לֹא יִנָּבֵא, והלא ודאי ימהרו הנביאים להזהיר את העם, ואם כן מוטל עליהם לשוב בתשובה, ולבטל את הגזירה.
