ג הוֹכֵ֣חַ בְּ֭דָבָר לֹ֣א יִסְכּ֑וֹן וּ֝מִלִּ֗ים לֹֽא־יוֹעִ֥יל בָּֽם׃ ד אַף־אַ֭תָּה תָּפֵ֣ר יִרְאָ֑ה וְתִגְרַ֥ע שִׂ֝יחָ֗ה לִפְנֵי־אֵֽל׃ ה כִּ֤י יְאַלֵּ֣ף עֲוֹֽנְךָ֣ פִ֑יךָ וְ֝תִבְחַ֗ר לְשׁ֣וֹן עֲרוּמִֽים׃ ו יַרְשִֽׁיעֲךָ֣ פִ֣יךָ וְלֹא־אָ֑נִי וּ֝שְׂפָתֶ֗יךָ יַֽעֲנוּ־בָֽךְ׃
֍ ֍ ֍
(ג) ומלבד זאת שצריך החכם להזהר שלא לומר ואף לא לחשוב דברי סכלות, הוֹכֵחַ בְּדָבָר לֹא יִסְכּוֹן – וכי ראוי הדבר שידבר החכם דברים שלא תהא מהם שום תועלת, וּמִלִּים לֹא יוֹעִיל בָּם – ואף אם תוכן הדברים עשוי להועיל, צריך הוא לבחור במילים המתאימות לכך, ולא יאמר דברים שאינם מועילים מצד תוכנם או מצד לשונם.
(ד) ולא זו בלבד שאין תועלת בדבריך, אלא יש בהם אף נזק, כי אַף אַתָּה, איוב, בדבריך שאתה אומר שאין ה' משגיח על מעשי בני אדם, ושהאדם אינו חופשי במעשיו ואין לו אפשרות לבחור בטוב וברע, תָּפֵר ותבטל את היִרְאָה שיש לבני אדם מה', כיון שלדבריך אין מקום לירא מעונשו של ה', מאחר ואין השגחה, ואין דין וחשבון. ואף הלשון שבה דיברת אינה הגונה, וְתִגְרַע שִׂיחָה – שיחתך ולשונך גרועים, כי איך תדבר דברים כאלו לִפְנֵי אֵל.
(ה) ומבאר את כוונתו, כי מכך שדיברת את דבריך ברהיטות ובסידור דברים מבורר, מוכח כִּי יְאַלֵּף עֲוֹנְךָ פִיךָ – דברי כפירתך בהשגחת ה' אינם דיבורים חדשים שבאו מחמת יסוריך, אלא עוונך כבר הרגיל אותך לומר דברים אלו זמן רב, וְתִבְחַר לְשׁוֹן עֲרוּמִים – ולכן סידרת דבריך בלשון עיונית ומעמיקה, המוכיחה שהגעת לדברים אלו לאחר עיון ושקידה ימים רבים.
(ו) ולכן איני צריך לטרוח ולומר שאתה רשע, אלא יַרְשִׁיעֲךָ פִיךָ, המדבר דברי כפירה, וְלֹא אָנִי. וּשְׂפָתֶיךָ האומרות את הדברים בסדר טוב ומליצה נכונה הם שיַעֲנוּ בָךְ – יעידו עליך שכבר זמן רב אתה חושב כן, לכפור בהשגחת ה' ובבחירה הנתונה לאדם.
