רַבִּי אֶלְעָזָר מִמקום ששמו הַגְרוּנְיָא, זָבַן [-קנה] בְּהֵמָה, וְיָהִיב לֵיהּ לַאֲרִיסֵיהּ מְפַטַּם לָהּ – ונתן את הבהמה לאריסו כדי שיפטם אותה, וְיָהִיב לֵיהּ רֵישָׁא בְּאַגְרֵיהּ – ונתן לו בשכרו את ראש הבהמה, וְיָהִיב לֵיהּ פַּלְגָּא רַוְוחָא – וכן נתן לו מחצית מהרווחים שיהיו מהבהמה. אָמְרָה לֵיהּ אִיתְּתֵיהּ – אמרה לו אשתו של האריס לאריס, אִי מִשְׁתַּתִּיפְתָּ בַּהֲדֵיהּ – אם היית נעשה שותף ממש עם רבי אלעזר, יָהִיב לָךְ נַמִּי בְּאַלְיָתָא – היה הוא נותן לך חלק גם באליה. לאחר זמן, כשבא רבי אלעזר לקנות בהמה נוספת, אִישְׁתַּתוּף בַּהֲדֵי הֲדָדֵי – השתתפו שניהם יחד בקניית הבהמה, וכשבאו לחלוק בבהמה, פַּלְגוּ לְאַלְיָתָא – חלקו שניהם בכל הבהמה, וגם באליה, אָמַר לֵיהּ רבי אלעזר לאריס, תָּא נִיפְלְגֵיהּ לְרֵישָׁא – בא ונחלוק גם בראש הבהמה, ולא תיטול את הראש לבדך. אָמַר לֵיהּ האריס לרבי אלעזר, הַשְׁתָּא – עתה, שאנו שותפים, והייתי סבור לקבל חלק גדול יותר, כִּי מֵעִיקָּרָא נַמִּי לֹא – אפילו כפי שקיבלתי בפעם הקודמת, כשהייתי אריס, איני מקבל, שהרי כשהייתי אריס קיבלתי את הראש לבדי. אָמַר לֵיהּ רבי אלעזר לאריס, עַד הָאִידָּנָא זוּזֵי הֲווּ דִּידִי – עד עתה, כשהיית אריס, המעות של קניית הבהמה היו שלי לבדי, וְאִי לֹא יָהִיבְנָא לָךְ טְפֵי פּוּרְתָּא – ואם לא הייתי נותן לך מעט יותר מהחצי, מֶיחֱזֵי כְּרִבִּית – היה הדבר נראה כריבית, ולכן הוצרכתי לתת לך את הראש, הַשְׁתָּא – אבל עתה שׁוּתָּפֵי אֲנָן – אנו שותפים בבהמה זו, וממילא אנו חולקים בשוה בכל, ואף בראש, מַאי אָמַרְתְּ – ומה אתה טוען, שמחמת כן אתה רוצה לקבל יותר ממחצית, קָא טָרַחְתָּ טְפֵי פּוּרְתָּא – שטרחת מעט יותר עבור חלקי בבהמה, אין בכך כלום, שהרי אָמְרֵי אִינְשֵׁי – כך אומרים בני אדם, אֲרִיסָא לְמָארֵי אַרְעָא מִשְׁתַּעְבֵּד – האריס משועבד לבעל הקרקע, לעשות עבורו מלאכה אף מעט יותר מחיובו, כגון להביא מרעה לצאנו, ואף כאן אותה טירחה מועטה שטרח בחלקו של רבי אלעזר [שהרי בין כך היה האריס צריך לטרוח עבור חלקו בבהמה] אינו מחייב את רבי אלעזר לתת לו יותר ממחצית.
יְרוּשַׁלְמִי תָּנֵי – שנינו בירושלמי (פ"ה ה"ג), הַנּוֹתֵן מָעוֹת לַחֲבֵירוֹ לִיקַּח [-לקנות] בָּהֶן פֵּרוֹת, לְמַחֲצִית שָׂכָר – לחלוק ברווחים שיהיו בפירות אלו, וְלֹא לָקַח – ואותו אדם לא קנה פירות, אֵין לוֹ עָלָיו אֶלָּא תַּרְעֹמֶת, אך אינו יכול לתבוע ממנו את הרווחים שהיה יכול להרויח אילו היה הלה קונה עבורו את הפירות. וְאִם יָדוּעַ על ידי עדים שֶׁלָּקַח אותו אדם את הפירות, וּמָכַר, ועתה אינו רוצה לתת לו את חלקו ברווחים, הֲרֵי זֶה מוֹצִיא מִמֶּנּוּ את הרווח בעַל כָּרְחוֹ.
עוד שנינו בירושלמי, וְהַנּוֹתֵן מָעוֹת לַחֲבֵירוֹ לִיקַּח בָּהֶן [פֵּרוֹת] לְמַחֲצִית שָׂכָר – לחלוק ברווחים, רַשַּׁאי הַלּוֹקֵחַ לִיקַּח מִכָּל מִין שֶׁיִּרְצֶה, וְלֹא יִקַּח לֹא כְּסוּת וְלֹא עֵצִים, כיון שהם דברים שההפסד מצוי בהם, וכשהם מונחים זמן מסוים, הם נאכלים על ידי עש ומתקלקלים.
