ה. במקום שרובם עמי הארץ ואין יודעין לומר אתה חוננתנו על פה, מצוה על ש"ץ לומר אתה חוננתנו כולו בקו"ר, כדי שיאמרו עמו או יכוונו לאמירתו, ועיין כף החיים סי' ל"א אות ט' יע"ש:
ו. אומרים ויהי נועם אחר תפילת העמידה של ערבית, ונוהגים לכפול פסוק אורך ימים אשביעהו להשלים המנין. וע"פ הסוד, ענין ויהי נועם שאומרים בכל מוצאי שבת, הוא ענין נפלא וגדול מאד, כי הוא כדי להמשיך תוספת קדושת שבת לכל ימי השבוע הבאה עד שבת האחרת, ועל כן מזמור זה של ויהי נועם צריך לאומרו כולו מעומד, ולפחות תאמר פסוק זה של ויהי נועם מעומד ואח"כ תשב, והטעם הוא כי הכונה עתה כדי לקבל אור החוזר מן הבינה הנקרא נועם ה' מסוד תוספת שבת, ולכן צריך שיהיה מעומד, ועתה צריך האדם להכין עצמו לקבל אור תוספת השבת בששת ימי החול, ובכן יהיה מכלל והתקדשתם והייתם קדושים, שצריך האדם להתקדש בימי החול מקדושת השבת. ודע כי שני מיני תוספת קדושת שבת נתוסף ביום השבת, והם הא' ע"י כונת התפילות של שבת, והב' ע"י כונת הסעודות. וכנגד המשכת תוספת קדושת שבת לימי החול מבחינת הסעודות, אנחנו עושין סעודה רביעית במוצאי שבת, וכונתה היא להמשיך אור קדושת סעודות שבת לכל סעודות ימי החול. וכנגד המשכת תוספת קדושת שבת מבחינת התפילות, אנחנו אומרים מזמור זה של ויהי נועם, שעי"ז אנחנו ממשיכים אותו נועם לכל תפילות השבוע:
ולכן טוב שכל אדם יאמר בפיו קודם אמירת ויהי נועם "הריני מכין עצמי לקבל אור תוספת קדושת השבת לימי החול, ואתקדש בעזה"י בימי החול מקדושת השבת, כמו שצונו ה' אלהינו בתורתו הקדושה והתקדשתם והייתם קדושים, ויהר"מ ה' או"א שיעלה לפניך כאלו כונתי בכל הכונות הראויות לכוין בזה". ודע דאע"פ שכתבו הפוסקים הפשטנים דאין לומר ויהי נועם כשחל יום טוב באמצע השבוע, מ"מ ע"פ הסוד צריך לאומרו בכל מוצאי שבת, וכמ"ש הרב חיד"א ז"ל בברכ"י סי' רצ"ה, וכ"כ בש"צ דף רי"ח ע"ג, ובספר חס"ל כתב ע"פ הסוד ראוי לומר ויהי נועם אפילו במוצאי שבת שחל בחוה"מ, וכן ראוי לעשות בהצנע לכת. והנה פה עירנו בגדאד יע"א היה המנהג מקדמת דנא שלא לומר ויהי נועם כשחל יום טוב באמצע השבוע, ותהילות לאל קודם כמה שנים תקנתי בס"ד המנהג בכל בתי כנסיות אשר פה עירנו בגדאד, לומר ויהי נועם עד סוף המזמור בכל מוצאי שבת באין הפרש כלל:
