ד בֹּ֤אוּ בֵֽית־אֵל֙ וּפִשְׁע֔וּ הַגִּלְגָּ֖ל הַרְבּ֣וּ לִפְשֹׁ֑עַ וְהָבִ֤יאוּ לַבֹּ֨קֶר֙ זִבְחֵיכֶ֔ם לִשְׁלֹ֥שֶׁת יָמִ֖ים מַעְשְׂרֹֽתֵיכֶֽם׃ ה וְקַטֵּ֤ר מֵֽחָמֵץ֙ תּוֹדָ֔ה וְקִרְא֥וּ נְדָב֖וֹת הַשְׁמִ֑יעוּ כִּ֣י כֵ֤ן אֲהַבְתֶּם֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃ ו וְגַם־אֲנִי֩ נָתַ֨תִּי לָכֶ֜ם נִקְי֤וֹן שִׁנַּ֨יִם֙ בְּכָל־עָ֣רֵיכֶ֔ם וְחֹ֣סֶר לֶ֔חֶם בְּכֹ֖ל מְקוֹמֹֽתֵיכֶ֑ם וְלֹֽא־שַׁבְתֶּ֥ם עָדַ֖י נְאֻם־יְהוָֽה׃
֍ ֍ ֍
(ד) ועתה מבאר את מה שאמר 'אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו', ומתאר איך שלח להם ה' את הנביאים שיתקעו בשופר, ויודיעו להם את הפורעניות העתידות לבוא עליהם, וכך אמרו להם הנביאים, הרי אתם הכרזתם ואמרתם זה לזה, בֹּאוּ אל בֵית אֵל, וּפִשְׁעוּ שם בה', לעבוד לעגל הזהב שהיה שם, ובואו אל הַגִּלְגָּל, ושם הַרְבּוּ לִפְשֹׁעַ עוד יותר, וְהָבִיאוּ לַבֹּקֶר זִבְחֵיכֶם – והביאו זבח לעבודה זרה בכל בוקר, לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים מַעְשְׂרֹתֵיכֶם – ואחת לשלשה ימים הביאו את מעשרותיכם.
(ה) וְקַטֵּר מֵחָמֵץ תּוֹדָה – והקטירו לעבודה זרה לחמי תודה העשויים חמץ [כמו שהיו מקריבים בבית המקדש], וְקִרְאוּ להביא לעבודה זרה קרבנות נְדָבוֹת, את כל זה הַשְׁמִיעוּ והכריזו ביניכם, כִּי כֵן אֲהַבְתֶּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לעשות, נְאֻם אֲדֹנָי אֱלֹהִים.
(ו) אבל כנגד כל הקריאות של ישראל לעבוד עבודה זרה, וְגַם אֲנִי תקעתי בשופר לגזור עליכם גזירת רעב, כי נָתַתִּי לָכֶם נִקְיוֹן שִׁנַּיִם – שינים נקיות מכל מאכל, בְּכָל עָרֵיכֶם הגדולות, וְחֹסֶר לֶחֶם בְּכֹל מְקוֹמֹתֵיכֶם – ואף במקומות הקטנים, כמו הכפרים, שיהיו שם מעט פירות, הרי יהיה מחסור בתבואה ובלחם, ואף על פי ששלח ה' אזהרה זו בפי כל הנביאים, בתקיעות שופר ובנבואות, לא הועילו דבריהם, וְלֹא שַׁבְתֶּם עָדַי, נְאֻם ה', ועל כך באה התמיהה שבתחילת הפרשה, 'אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו', כי לא חרדו ולא שבו אל ה'.
