א שִׁמְע֞וּ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה פָּר֤וֹת הַבָּשָׁן֙ אֲשֶׁר֙ בְּהַ֣ר שֹֽׁמְר֔וֹן הָעֹֽשְׁק֣וֹת דַּלִּ֔ים הָרֹֽצְצ֖וֹת אֶבְיוֹנִ֑ים הָאֹֽמְרֹ֥ת לַאֲדֹֽנֵיהֶ֖ם הָבִ֥יאָה וְנִשְׁתֶּֽה׃ ב נִשְׁבַּ֨ע אֲדֹנָ֤י יְהוִה֙ בְּקָדְשׁ֔וֹ כִּ֛י הִנֵּ֥ה יָמִ֖ים בָּאִ֣ים עֲלֵיכֶ֑ם וְנִשָּׂ֤א אֶתְכֶם֙ בְּצִנּ֔וֹת וְאַחֲרִֽיתְכֶ֖ן בְּסִיר֥וֹת דּוּגָֽה׃ ג וּפְרָצִ֥ים תֵּצֶ֖אנָה אִשָּׁ֣ה נֶגְדָּ֑הּ וְהִשְׁלַכְתֶּ֥נָה הַֽהַרְמ֖וֹנָה נְאֻם־יְהוָֽה׃
֍ ֍ ֍
פרק ד (א) מוסיף הנביא ומבאר מוקש נוסף שהיה בידם, שגרם להם להלכד בפח מלך אשור [בדומה למשל, שהצפור נלכדת על ידי פח ומוקש], והוא עוון הגזל שהיה בידם, וכיון שעיקר הגזל היה מחמת נשותיהם, מייחד הנביא את הדיבור אליהן: שִׁמְעוּ הַדָּבָר הַזֶּה, פָּרוֹת הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּהַר שֹׁמְרוֹן, והוא כינוי לנשים שהיו באותו זמן, שהיו זוללות וסובאות ומעונגות, הָעֹשְׁקוֹת דַּלִּים – שעבורן היו בעליהן עושקים את העניים ונוטלים מהם את ממונם, הָרֹצְצוֹת אֶבְיוֹנִים – שעבורן היו בעליהן משתעבדים באביונים שאין להם ממון כלל, ומעבידים אותם בעבודה קשה, והדבר מתייחס אליהן, כיון שהן הָאֹמְרֹת לַאֲדֹנֵיהֶם [-לבעליהן] הָבִיאָה יין וְנִשְׁתֶּה, וכדי למלאות את רצונותיהן היו האנשים עושקים וגוזלים.
(ב) נִשְׁבַּע אֲדֹנָי אֱלֹהִים בְּקָדְשׁוֹ, ובכך גזר עליהם גזר דין שיש עמו שבועה, שאינו מתבטל, כִּי הִנֵּה יָמִים בָּאִים עֲלֵיכֶם, וְנִשָּׂא אֶתְכֶם בְּצִנּוֹת – בתחילה יקחו אתכם האויבים במרכבות מכובדות, וְאַחֲרִיתְכֶן – ולבסוף יקחו אתכם בְּסִירוֹת דּוּגָה – בסירות של דייגים, המיועדות להעברת דגים רבים המוטלים זה על זה, וכך תילקחנה נשים אלו בסירות דוגה, בדרך בזיון.
(ג) ובסירות אלו לא יהיו פתחים מסודרים כמו בסירות של בני אדם, וּפְרָצִים – אלא הסירות יהיו פרוצות ושבורות מכל צד, תֵּצֶאנָה אִשָּׁה נֶגְדָּהּ – וכל אשה תצא מהפירצה הסמוכה אליו, וְהִשְׁלַכְתֶּנָה הַהַרְמוֹנָה – ונשים אלו תושלכנה בבזיון גדול להרמון, שהוא מקום המיוחד להחזיק נשים ופילגשים לזנות, נְאֻם ה'.
