א. כתוב גבי שבת וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר, ודרשו חז"ל שלא יהיה דבורך של שבת כדבורך של חול, ולא מבעייא לומר לחבירו לעשות לו עסק פלוני דאסור בזה, משום דאמירה מועלת לעשיה, דע"י אמירתו אז חברו עושה העסק למחר, אלא אפילו אמירה ודבור שאין בהם תועלת, כגון שמדבר על עצמו ואומר דבר פלוני אעשה למחר, דאף אם לא יאמר בפיו הנה הוא עושה למחר אותו דבר, אפ"ה אסור כל שאומר על עשיית דבר שאסור לעשותו בשבת, ואפילו אם זה המעשה אינה מלאכה דאורייתא אלא אסורה מדברי סופרים, ג"כ אסור לומר בשבת לעשותה למחר, ואם הוא דבר מצוה, כגון שאומר בשבת שרוצה לכתוב למחר ס"ת או תפילין ומזוזה וכיוצא בזה, יש מתירים משום דחפצי שמים הם, ויש אוסרים דס"ל לא אמרו חפצי שמים מותרים לדבר בהם בשבת אלא דוקא אם יש צורך למצוה באותו דבור, אבל לומר למחר אכתוב תפילין ומזוזה אין צורך באותו דבור, דבין אם אמר בין אם לא אמר הנה הוא עושה המצוה למחר, וצריך לחוש לדברי האוסרין. מיהו כתב הרב תוספת שבת ז"ל דאם מתיירא שמא יתרשל בדבר, שרי לזרוזי נפשיה דהוי כנדר, כמ"ש ביו"ד סי' ר"ן:
תפריט
תפריט
ראשון
י' אלול התשפ"ו
