כְּלָלָא דְנָקְטִינַן מֵהָא שְׁמַעְתָּא – ואילו הם כללי הדינים העולים מסוגייתנו, דְּהֵיכָא [-שבאופן] דְּאָמַר לֵיהּ בַּעַל הַבַּיִת לִשְׁלוּחוֹ, צֵא וּשְׁכוֹר לִי פּוֹעֲלִים בְּאַרְבָּעָה אַרְבָּעָה זוּזֵי – כל פועל בארבעה זוז, וְאָזַל שָׁלִיחַ וְאָמַר לְהוּ בִּתְלָתָא תְּלָתָא זוּזֵי – והלך השליח ואמר להם שבעל הבית מוכן לשלם להם שלשה זוז לכל פועל, וְאָמְרֵי לֵיהּ – ואמרו הפועלים לשליח אִין – אכן, מוכנים אנו לעשות מלאכה זו בשלשה זוז, סָבוּר וְקַבֵּיל – הרי הסכימו בדעתם וקיבלו עליהם לעשות את המלאכה בסכום זה, וְאַף עַל גַב דְּשַׁוְיָא עֲבִידְתַיְיהוּ אַרְבָּעָה – ועל אף שלפי האמת עבודתם שוה ארבעה זוז, לֹא שָׁקְלֵי אֶלָּא תְּלָתָא – אינם נוטלים מבעל הבית אלא שלשה זוז, דְּאוֹזוֹלֵי קָא מוֹזְלֵי גַּבֵּיהּ – כיון שהסכימו בדעתם להוזיל את מחיר עבודתם עבור בעל הבית. אֲבָל אִית לְהוּ עָלֶיהָ תַּרְעֹמֶת – אך יש להם תרעומת על השליח, דְּאָמְרֵי לֵיהּ – כיון שהם יכולים לומר לו, הוֹאִיל וְאָמַר לְךָ בַּעַל הַבַּיִת שהוא מוכן לשכור אותנו בְּאַרְבָּעָה, אַמַּאי בָּצַרְתְּ לָן – מדוע הפחתת לנו במחיר ואמרת שישלם לנו רק שלשה, לֵית לָךְ – וכי אינך סובר את האמור בפסוק 'אַל תִּמְנַע טוֹב מִבְּעָלָיו'.
וְהֵיכָא דְּאָמַר לֵיהּ בַּעַל הַבַּיִת בִּתְלָתָא – ובאופן שבעל הבית אמר לשליח שהוא מוכן לשלם לפועלים רק שלשה, וְאָמַר לְהוּ אִיהוּ בְּאַרְבָּעָה – והשליח שינה מדברי בעל הבית ואמר לפועלים שיהיה שכרם ארבעה, אִי אָמַר לְהוּ – אם אמר השליח לפועלים 'שְׂכַרְכֶם עָלַי', שָׁקְלֵי פּוֹעֲלִים מִינֵּיהּ דִּידֵיהּ אַרְבָּעָה – נוטלים הפועלים מהשליח ארבעה זוז, כִּדְקָא פָּסַק לְהוּ – כפי שקצב להם בשעה ששכרם, וְהָדַר אִיהוּ שָׁקִיל תְּלָתָא מִבַּעַל הַבַּיִת – וחוזר אותו שליח ונוטל שלשה בלבד מבעל הבית, כפי שאמר לו מתחילה, כִּדְתַנְיָא – וכפי ששנינו בברייתא, הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל לַעֲשׂוֹת מלאכה בְּשֶׁלּוֹ, וְהֶרְאָהוּ בְּשֶׁל חֲבֵירוֹ – ולבסוף הראה לו את שדה חבירו כאילו היא שלו, ועבד הפועל בשדה חבירו, אף על פי כן נוֹתֵן לוֹ אותו אדם ששכרו את שְׂכָרוֹ מֻשְׁלָם, כפי שסיכם איתו בתחילה, וְחוֹזֵר אותו אדם וְנוֹטֵל מבַּעַל הַבַּיִת, שבשדהו עבד הפועל, מַה שֶּׁהֶהֱנָה אוֹתוֹ, ואף כאן, כיון שהשליח הוא ששכר את הפועלים בארבעה, עליו לשלם להם סכום זה, והוא עצמו נוטל מבעל הבית רק שלשה, כפי שאמר לו בתחילה שיתן לפועלים. וְאִי – אך אם אותו שליח אָמַר לְהוּ שְׂכַרְכֶם עַל בַּעַל הַבַּיִת, ובעל הבית אמר שלשה, והשליח אמר להם ארבעה, חָזֵינַן הֵיכִי מִיתַּגְרִי פּוֹעֲלִים בְּהַהִיא דּוּכְתָּא – אנו מתבוננים ובודקים באיזה סכום דרך הפועלים של אותו מקום להשכיר את עצמם למלאכה, אִי בְּאַרְבָּעָה – אם דרכם להשכיר עצמם בארבעה זוז, יָהֵיב לְהוּ – נותן להם בַּעַל הַבַּיִת אַרְבָּעָה. וְאִי בִּתְלָתָא – ואם דרכם להשכיר עצמם בשלשה זוז, יָהֵיב לְהוּ תְּלָתָא – נותן להם שלשה, והטעם לכך, דְּכֵיוָן דְּשָׁנִי שָׁלִיחַ בִּשְׁלִיחוּתֵיהּ – כיון ששינה השליח את שליחותו, ולא אמר לפועלים כפי שציוהו בעל הבית, בָּטְלָה לָהּ שְׁלִיחוּתֵיהּ – הרי התבטלה שליחותו, ונמצא שלא הושכרו הפועלים לבעל הבית בסכום מסוים, וַהֲווּ לְהוּ כְּמַאן דְּעָבְדֵי לֵיהּ סְתָמָא – והרי הם כפועלים שעשו מלאכה לבעל הבית בסתם, ללא שסיכמו ביניהם מה יהיה התשלום, דְּדִינָא – שכך הוא הדין, דְּשָׁקְלֵי – שהם נוטלים מבעל הבית כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה לשלם לפועלים.
וּבאופן זה, שמשלמים להם כפי שדרך פועלים ליטול על מלאכה כגון זו, אִי אֲפִלּוּ אִיכָּא מַאן דְּמִיתְּגַר בִּתְלָתָא – אם יש חלק מהפועלים שמשכירים עצמם בשלשה, וְאִיכָּא מַאן דְּמִיתְּגַר בְּאַרְבָּעָה – ויש מהפועלים שמשכירים עצמם בארבעה, לֹא שָׁקְלֵי אֶלָּא תְּלָתָא – אינם נוטלים אלא שלשה, דְּדַעְתֵּיהּ דְאֵינִישׁ אַתַּרְעָא זִילָא – כיון שדעת אדם השוכר פועלים לשלם כפי השער הזול, וַעֲלַיְיהוּ דִּידְהוּ רַמְיָא לְגַלּוּיֵי לֵיהּ – ועליהם מוטל הדבר, לגלות ולפרש לְבַּעַל הַבַּיִת, דְּלֹא מִתַּגְרִינַן לָךְ אֶלָּא בְּאַרְבָּעָה – שאיננו משכירים עצמינו לעבודה זו בפחות מארבעה זוז.
וְדין זה, שאם יש הנותנים שלשה ויש הנותנים ארבעה אינם נוטלים אלא שלשה, הַנֵּי מִילֵּי הֵיכָא דְּלֹא שַׁוְיָא עֲבִידְתַיְיהוּ אַרְבָּעָה – זהו רק באופן שאין עבודתם שוה ארבעה, אֲבָל הֵיכָא דְּשַׁוְיָא עֲבִידְתַיְיהוּ אַרְבָּעָה – אבל באופן שניכר שעבודתם שוה יותר מסתם עבודה, ונותנים תמורתה ארבעה, כְּגוֹן דְּטָרְחֵי אַנַּפְשַׁיְיהוּ – וכגון שטרחו בעצמם יותר מכפי רגילות הפועלים, וְעָבְדֵי לֵיהּ עֲבִידְתָּא דְּשַׁוְיָא אַרְבָּעָה – ועשו לו עבודה השוה ארבעה זוז, שָׁקְלֵי – הרי הם נוטלים אַרְבָּעָה מִבַּעַל הַבַּיִת, דְּאָמְרֵי לֵיהּ – כיון שיכולים הפועלים לומר לו, אִי לָאו דְּאָמַר לָן שְׁלוּחָךְ אַרְבָּעָה – אם לא שאמר לנו שלוחך שתשלם לנו ארבעה, לֹא הֲוָה טַרְחִינָן וְעַבְדִינָן לָךְ מַאי דְּשַׁוְיָא אַרְבָּעָה – לא היינו טורחים כל כך לעשות לך מלאכה השוה ארבעה זוז. וְאִי לֹא יְדִיעָא עֲבִידְתַיְיהוּ מַאי דְּשַׁוְיָא – ואם אין הדבר ידוע, האם אכן עשו עבורו עבודה מיוחדת השוה ארבעה, כְּגוֹן רִיפְקָא דְּמַלְיָא מַיָּא – וכגון שעשו חפירה סביב השדה, והתמלאה החפירה מים, ואין ניכר עתה עומק וטיב החפירה, וְאִינּוּן אָמְרֵי דְּשַׁוְיָא עִיבִידְתָּן אַרְבָּעָה – והם טוענים שעשו עבודה טובה במיוחד השוה ארבעה זוז, לֹא שָׁקְלֵי אֶלָּא תְּלָתָא – אינם נוטלים אלא שלשה, כְּמִנְהָגָא – כפי מנהג בני המקום, אֲבָל אִית לְהוּ תַּרְעֹמֶת עֲלֵיהּ דִּשְׁלִיחָא – אך יש להם תרעומת על השליח, דְּאָמְרֵי לֵיהּ – כיון שיכולים הם לומר ולטעון לשליח, אִי לָאו אָמַרְתְּ לָן אַרְבָּעָה – אם לא שאמרת לנו שבעל הבית ישלם לנו ארבעה, לֹא הֲוָה טַרְחִינָן כּוּלֵּי הַאי – לא היינו טורחים כל כך, ועתה טרחנו מחמת דבריך לעשות עבודה השוה ארבעה זוז, ולא קיבלנו אלא שלשה.
