ודין זה, שאם היו במקום שיש הנותנים שלשה ויש הנותנים ארבעה, שהתבאר שאם אמר בעל הבית שלשה ואמר השליח ארבעה, אם היתה עבודתם טובה במיוחד הרי הם נוטלים ארבעה, פְּשִׁיטָא – דין זה פשוט הוא, שאם אָמַר לֵיהּ בַּעַל הַבַּיִת לשליח שישכור לו פועלים בִּתְלָתָא – בשלשה זוז, וְאָזֵיל אִיהוּ וְאָמַר לְהוּ בְּאַרְבָּעָה – והלך השליח ואמר לפועלים שישכרם בארבעה, וְאָמְרֵי לֵיהּ – והשיבו הפועלים לשליח שהם מוכנים להשכיר את עצמם בשכר כְּמוֹ שֶׁאָמַר בַּעַל הַבַּיִת, אין אומרים שבאמירה זו התרצו לכל סכום שיאמר בעל הבית, ואפילו שהיתה עבודתם טובה ושוה ארבעה יטלו רק שלשה [כפי שהיה הדין אילו היה בעל הבית אומר להם בפירוש שישלם להם רק שלשה, שאפילו אם עבדו עבודה טובה אינם מקבלים אלא שלשה], כיון שבאופן זה דַּעְתַּיְיהוּ אַעִילּוּיָא – דעתם רק לכך שאם אמר בעל הבית יותר ממה שאמר להם השליח, יטלו יותר, אך אין דעתם להפסיד פחות מהארבעה שאומר להם השליח, וְלכן אִי שַׁוְיָא עֲבִידְתַיְהוּ אַרְבָּעָה – אם היתה עבודתם שוה באמת ארבעה, שָׁקְלֵי – הרי הם נוטלים אַרְבָּעָה מִבַּעַל הַבַּיִת, וְלֹא אַמְרִינָן אַדַּעְתָּא דִּתְלָתָא קָא עָבְדֵי – ואין אומרים שהם עבדו כך על דעת לקבל שלשה זוזים בלבד, וְהַאי דְּקָא עָבְדֵי מַאי דְּשַׁוִּי אַרְבָּעָה – ומה שהתאמצו ועבדו עבודה השוה ארבעה, אוֹזוֹלֵי הוּא דְּקָא מוֹזְלֵי גַּבֵּיהּ – היינו כיון שהוזילו את מחיר עבודתם, והתרצו לעשות עבודה השוה ארבעה בתמורה לשלשה זוז בלבד.
אֶלָּא האופן שיש להסתפק בו, הוא כאשר אָמַר לֵיהּ בַּעַל הַבַּיִת לשליח שישכור את הפועלים בְּאַרְבָּעָה זוז, וְאָזַל אִיהוּ וְאָמַר לְהוּ בִּתְלָתָא – והלך השליח ואמר לפועלים שבעל הבית רוצה לשוכרם בשלשה, וְאָמְרֵי לֵיהּ – ואמרו הפועלים לשליח שהם מוכנים לעבוד בשכר כְּמָּה שֶׁאָמַר בַּעַל הַבַּיִת, מַאי – מה הדין באופן זה, וצדדי הספק כך הם, אַדִּיבּוּרָא דְשָׁלִיחַ קָא סַמְכֵי – האם הם סומכים על דיבורו של השליח, דְּאָמְרֵי לֵיהּ – ופירוש דבריהם 'כמו שאמר בעל הבית' הוא כאילו אמרו לשליח מְהֵימַנְתְּ לָן דְּהָכִי אָמַר בַּעַל הַבַּיִת – אתה נאמן עלינו שכך אמר בעל הבית, והיינו בשלשה, וְסָבוּר וְקַבֵּיל – והסכימו וקיבלו על עצמם לעבוד עבודה זו בשלשה זוז, כפי שאמר להם השליח, וְאַף עַל גַב דְּעָבְדֵי מַאי דְּשַׁוִּי אַרְבָּעָה – ועל אף שעבדו עבודה טובה השוה ארבעה זוז, לֹא שָׁקְלֵי אֶלָּא תְּלָתָא – אינם נוטלים אלא שלשה זוז, כפי שהיה הדין אילו סיכמו בפירוש עם בעל הבית שישלם להם שלשה, שאז אנו אומרים שמה שעשו לו עבודה טובה השוה ארבעה היינו על דעת כן שיקבלו רק שלשה. אוֹ דִּילְמָא – או שמא נאמר, שמה שאמרו לו 'כמו שאמר בעל הבית', הָכִי קָאָמְרוּ לֵיהּ – כך מתפרשים דבריהם, כאילו אמרו לשליח כִּדְקָאָמַר בַּעַל הַבַּיִת מִיתַּגְרִינַן – דווקא כפי שאמר בעל הבית אנו מוכנים להשכיר את עצמינו, וְלֹא כִּדְקָא אָמַרְתְּ אָתְּ – ולא כפי שאתה אומר, שנקבל רק שלשה זוז, וְאַף עַל גַב דְּלֹא עָבְדֵי מַאי דְּשָׁוֵי אַרְבָּעָה – ובאופן זה אפילו שלא עבדו עבודה טובה במיוחד השוה ארבעה זוז, אלא עבודה רגילה, שיש המשלמים עליה שלשה ויש המשלמים עליה ארבעה, שָׁקְלֵי אַרְבָּעָה – הרי הם נוטלים עליה ארבעה זוז, וכפי שבאמת אמר בעל הבית לשליח, דְהָא סָבַר בַּעַל הַבַּיִת וְקַבִּיל דְּיָהִיב לְהוּ אַרְבָּעָה – שהרי בעל הבית גמר בדעתו והסכים לשלם להם ארבעה. וְלֹא אִיפְשִׁיט – וספק זה לא נפשט בגמרא, הִלְכָּךְ לֵית לְהוּ אֶלָּא תְּלָתָא – ולכן מספק אינם מקבלים אלא שלשה זוזים.
