א) מצות עשה, להיות כל הקרבנות המוקרבים בבית המקדש תמימין – שלמים, ללא מום, ומובחרין, שנאמר 'תמים יהיה לרצון', וזו מצות עשה.
ב) וכל המקדיש בהמה שיש בה מום לגבי המזבח, אף שעדיין לא הקריבה, בהקדשה עצמה עובר ב'לא תעשה', ולוקה על הקדשו, שנאמר 'כל אשר בו מום לא תקריבו', מפי השמועה למדו [-קיבלו חז"ל] שזו אזהרה למקדיש בעלי מומין, אפילו הקדישו לדמי [נסכים] – שיקנו בדמיו נסכים, לוקה, שבזיון קדשים הוא.
