יב יְהִֽי־רָעֵ֥ב אֹנ֑וֹ וְ֝אֵ֗יד נָכ֥וֹן לְצַלְעֽוֹ׃ יג יֹ֭אכַל בַּדֵּ֣י עוֹר֑וֹ יֹאכַ֥ל בַּ֝דָּ֗יו בְּכ֣וֹר מָֽוֶת׃ יד יִנָּתֵ֣ק מֵ֭אָֽהֳלוֹ מִבְטַח֑וֹ וְ֝תַצְעִדֵ֗הוּ לְמֶ֣לֶךְ בַּלָּהֽוֹת׃
֍ ֍ ֍
(יב) וכאשר נלכד הרשע בפח המוות, יְהִי רָעֵב אֹנוֹ – המוות, הגורם לו אנינות וצער, יהיה עדיין רעב, וְאֵיד נָכוֹן לְצַלְעוֹ – והאיד המוכן להמית את 'צלעו', אשתו, יהיה גם כן רעב עדיין.
(יג) ולא ישבע המוות עד כי יֹאכַל בַּדֵּי עוֹרוֹ – ימית גם את הענפים היוצאים ממנו, והם בניו ובנותיו, יֹאכַל בַּדָּיו [-את בשרו ועצמותיו] בְּכוֹר מָוֶת – השר הממונה על המוות, והתכוון לרמוז בזה על איוב עצמו, שהשטן הבעית והבהיל אותו, הרג את בניו ובנותיו, והשחית את בשרו ועורו.
(יד) יִנָּתֵק מֵאָהֳלוֹ מִבְטַחוֹ – וגם הנפש הנצחית, שהיא מבטחו אל האדם לאחר מותו, תצא מתוך גופו, וְתַצְעִדֵהוּ לְמֶלֶךְ בַּלָּהוֹת – וימסר למלך השדים, להענישו ולייסרו.
