ז) המטיל מום בבהמה של קדשים, כגון שסימא עינו, או קטע ידו, לוקה. שהרי נאמר בקרבן 'כל מום לא יהיה בו', מפי השמועה למדו [-קיבלו חז"ל] שזה אזהרה לאדם שלא יתן בו מום. ואינו לוקה אלא בזמן שבית המקדש קיים, שהרי היה ראוי לקרבן, ופסלו בכך שהטיל בו מום. אבל בזמן הזה, אם הקדיש אדם קרבן והטיל בו מום, אף על פי שעבר בלא תעשה, אינו לוקה.
ח) הטיל אדם אחד מום בקדשים, ובא אדם אחר והטיל בה מום אחר, השני אינו לוקה.
