ז הֲל֣וֹא כִבְנֵי֩ כֻשִׁיִּ֨ים אַתֶּ֥ם לִ֛י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל נְאֻם־יְהוָ֑ה הֲל֣וֹא אֶת־יִשְׂרָאֵ֗ל הֶֽעֱלֵ֨יתִי֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וּפְלִשְׁתִּיִּ֥ים מִכַּפְתּ֖וֹר וַֽאֲרָ֥ם מִקִּֽיר׃ ח הִנֵּ֞ה עֵינֵ֣י ׀ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה בַּמַּמְלָכָה֙ הַֽחַטָּאָ֔ה וְהִשְׁמַדְתִּ֣י אֹתָ֔הּ מֵעַ֖ל פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֑ה אֶ֗פֶס כִּ֠י לֹ֣א הַשְׁמֵ֥יד אַשְׁמִ֛יד אֶת־בֵּ֥ית יַֽעֲקֹ֖ב נְאֻם־יְהוָֽה׃
֍ ֍ ֍
(ז) לאחר שהתנבא עמוס דברי פורעניות על ישראל, מסיים את ספרו בדברי תנחומים, הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים המיוחדים וניכרים לאבותיהם תמיד מחמת צבע עורם, ואינם נאבדים בין אחרים, כך אַתֶּם מיוחדים לִי, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, נְאֻם ה', ולכן גם אם יגלו ישראל אל בין האומות, ויהיו מעורבים בין העמים, בכל אופן יהיו תמיד ניכרים ומצויינים בכך שהם בנים לה'. והראיה לכך, כי הֲלוֹא אֶת יִשְׂרָאֵל הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, ועל אף שהיו משועבדים שם מאות שנים לא התערבו במצריים אלא היו ניכרים בפני עצמם, והיה ניתן להוציאם מתוך מצרים כאומה בפני עצמה, כי היו ישראל ניכרים בשמותיהם וביחוסם, וּפְלִשְׁתִּיִּים מִכַּפְתּוֹר – וכי לאחר שהפלישתים נכבשו על ידי הכפתורים, והוצאתי אותם משם, ניתן לומר שהוצאתי את 'פלישתיים', והלא כבר היו מעורבים עם בני כפתור והפכו לאומה אחת, וַאֲרָם מִקִּיר – וכן כאשר גלו בני ארם לקיר, ואוציא אותם משם, האם ישאר שמם כ'ארם', והלא כבר יהיו מעורבים עם אנשי קיר, ולא ישאר להם כל ייחוס לאומתם הראשונה, ורק ישראל נשארו מובדלים וניכרים בפני עצמם, גם כשהיו מעורבים בין הגויים.
(ח) הִנֵּה, כאשר עֵינֵי ה' אֱלֹהִים ניתנים בַּמַּמְלָכָה הַחַטָּאָה באומות העולם, וְהִשְׁמַדְתִּי אֹתָהּ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, ואז לא נותר בעולם כלל שמה של אותה אומה, אלא הנותרים ממנה מתערבים בין הגויים האחרים, ואינם ניכרים בהם, אֶפֶס, כִּי גם אם אעניש את בני ישראל, אך לֹא הַשְׁמֵיד אַשְׁמִיד אֶת בֵּית יַעֲקֹב, נְאֻם ה', אלא תמיד יהיו ישראל ניכרים ונחשבים כאומה בפני עצמה.
