ט) תורים שלא הגיע זמנן, כיון שהם קטנים מידי, וכפי הכללים שהתבארו לעיל, שהן כ'מחוסר זמן' בבהמה, וכן בני יונה שעבר זמנן, לפי שהם גדולים מידי, הכל כבעל מום, והמקריבן אינו לוקה, כמו שהתבאר לעיל, שזהו לאו הבא מכלל עשה, אף על פי שהקרבן פסול ולא נרצה.
י) המקדיש אחת מבהמות פסולות אלו, שהן טומטום, ואנדרוגינוס, וטריפה, וכלאים, ויוצא דופן, להקרבתו על גבי המזבח, כיון שהן פסולות, הרי זה כמקדיש עצים ואבנים, לפי שאין קדושה חלה על גופן, שהרי אינם ראויים להקרבה, והרי הן חולין לכל דבר, אבל חלה עליהם קדושה ממונית, ולכן ימכרו, ויביא בדמיהם כל קרבן שירצה. ואינן כבעל מום, שבעל מום יש במינו קרבן, ואינו מין בפני עצמו, ואילו הם כמין בפני עצמו. אבל המקדיש רובע, ונרבע, ומוקצה, ונעבד, ואתנן זונה ומחיר כלב, הרי זה כמקדיש בעל מום עובר, שאינו קרב ואינו נפדה, וירעו עד שיפול בהן מום קבוע, ויפדו עליו [-מחמתו]. וכן המקדיש בעל חיים שהוא מחוסר זמן, הרי זה כמקדיש בעל מום עובר, ואינו לוקה, כמו שביארנו, מפני שזהו לאו הבא מכלל עשה.
