יג אַ֭חַי מֵֽעָלַ֣י הִרְחִ֑יק וְ֝יֹֽדְעַ֗י אַךְ־זָ֥רוּ מִמֶּֽנִּי׃ יד חָֽדְל֥וּ קְרוֹבָ֑י וּֽמְיֻדָּעַ֥י שְׁכֵחֽוּנִי׃ טו גָּ֘רֵ֤י בֵיתִ֣י וְ֭אַמְהֹתַי לְזָ֣ר תַּחְשְׁבֻ֑נִי נָ֝כְרִ֗י הָיִ֥יתִי בְעֵֽינֵיהֶֽם׃ טז לְעַבְדִּ֣י קָ֭רָאתִי וְלֹ֣א יַֽעֲנֶ֑ה בְּמוֹ־פִ֗֝י אֶתְחַנֶּן־לֽוֹ׃ יז ר֭וּחִי זָ֣רָה לְאִשְׁתִּ֑י וְ֝חַנֹּתִ֗י לִבְנֵ֥י בִטְנִֽי׃
֍ ֍ ֍
(יג) ומחמת האף והכעס שחנה עם גדודיו סביבי, אין איש בא אלי, עד שאפילו את אַחַי מֵעָלַי הִרְחִיק, וְיֹדְעַי אַךְ זָרוּ מִמֶּנִּי – נהגו עימי כזרים.
(יד) חָדְלוּ קְרוֹבָי מלבוא אלי, וּמְיֻדָּעַי שְׁכֵחוּנִי.
(טו) גָּרֵי בֵיתִי וְאַמְהֹתַי, הלואי שלכל הפחות לְזָר תַּחְשְׁבֻנִי, כי 'זר' הוא מי שאינו מבני הבית, אך מכירים אותו, ואילו אני כנָכְרִי הבא מארץ רחוקה ואינו מוכר כלל הָיִיתִי בְעֵינֵיהֶם.
(טז) לְעַבְדִּי קָרָאתִי, וְלֹא יַעֲנֶה, ואפילו כאשר בְּמוֹ פִי אֶתְחַנֶּן לוֹ, לא השיב לי.
(יז) רוּחִי זָרָה אפילו לְאִשְׁתִּי, וְחַנֹּתִי – תחנוני זרים לִבְנֵי בִטְנִי – לבני בני.
