יח גַּם־עֲ֭וִילִים מָ֣אֲסוּ בִ֑י אָ֝ק֗וּמָה וַיְדַבְּרוּ־בִֽי׃ יט תִּֽ֭עֲבוּנִי כָּל־מְתֵ֣י סוֹדִ֑י וְזֶֽה־אָ֝הַ֗בְתִּי נֶהְפְּכוּ־בִֽי׃ כ בְּעוֹרִ֣י וּ֭בִבְשָׂרִי דָּֽבְקָ֣ה עַצְמִ֑י וָֽ֝אֶתְמַלְּטָ֗ה בְּע֣וֹר שִׁנָּֽי׃ כא חָנֻּ֬נִי חָנֻּ֣נִי אַתֶּ֣ם רֵעָ֑י כִּ֥י יַד־אֱ֝ל֗וֹהַּ נָ֣גְעָה בִּֽי׃ כב לָ֭מָּה תִּרְדְּפֻ֣נִי כְמוֹ־אֵ֑ל וּ֝מִבְּשָׂרִ֗י לֹ֣א תִשְׂבָּֽעוּ׃
֍ ֍ ֍
(יח) גַּם עֲוִילִים [-נערים העושים עוול] מָאֲסוּ בִי, כי בעת אשר אָקוּמָה מהויכוח הזה, וַיְדַבְּרוּ בִי.
(יט) ומבאר מה ידברו עליו אותם עוילים, יאמרו שתִּעֲבוּנִי כָּל מְתֵי סוֹדִי – שלשת רעיו, שהיו אנשי סודו וידידיו, תיעבו אותו ודיברו איתו קשות, וְזֶה הרביעי אשר אָהַבְתִּי ביותר, והוא בלדד השוחי, שהיה אוהבו יותר מכולם, בתחילה לא החליט בדעתו להחשיב את איוב כרשע, עתה גם הוא הצטרף אליהם, וכולם יחד נֶהְפְּכוּ בִי להרשיעני.
(כ) ומתאר עתה את יסורי גופו, כי הבשר שבגופו כלה לגמרי, עד אשר בְּעוֹרִי וּבִבְשָׂרִי דָּבְקָה עַצְמִי – העצמות דבקות מצד אחד בעור החיצוני, ומצד שני בבשר האברים הפנימיים, ואין ביניהם בשר כלל, וָאֶתְמַלְּטָה בְּעוֹר שִׁנָּי – אני מקיא ופולט את המאכל שאני אוכל בשיני, כי האיברים הפנימיים דבוקים אל העצמות, ואינם עושים פעולתם כראוי.
