תָּנוּ רַבָּנָן בברייתא, הַשּׂוֹכֵר מחבירו אֶת הַסְּפִינָה להוליך בה סחורה, וּפָרְקָה בַּחֲצִי הַדֶּרֶךְ [ולהלן יבואר מה כוונת הברייתא], נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ שֶׁל חֲצִי הַדֶּרֶךְ, וְאֵין לוֹ למשכיר עָלָיו אֶלָּא תַּרְעֹמֶת. אוּקִימְנָא – והעמידה הגמרא את דברי הברייתא באופן דְפָרְקָה וּטְעוּנָה בְּגַוָּהּ – שפרק השוכר את עצמו מהספינה, אך הסחורה עדיין נשארה בתוכה, וכְּגוֹן דְּזַבְּנֵיהּ לִטְעוּנֵיהּ לְאִינִישׁ אַחֲרִינָא – שבאמצע הדרך מכר השוכר את סחורתו לאדם אחר, וְנָחַת אִיהוּ – וירד השוכר מהספינה, וְסָלִיק אִידָךְ בְּדוּכְתֵּיהּ – ועלה במקומו הקונה החדש של הסחורה, דְּשַׁקְלֵיהּ לְהַהוּא פַּלְגָּא דְאַגְרָא דְפָשׁ לֵיהּ מֵהַהוּא אַחֲרִינָא – שנוטל בעל הספינה את מחצית השכר שנשארה, על ההפלגה מאותו מקום והלאה, מהקונה של הסחורה [והראשון משלם לו רק על המחצית הראשונה של ההפלגה], וכְּגוֹן הַאי הוּא דְּלֵית לֵיהּ עֲלֵיהּ אֶלָּא תַּרְעֹמֶת – ולגבי אופן זה אמרה הברייתא שאין למשכיר על השוכר תביעת ממון, שהרי לא נגרם לו הפסד ממוני, אלא יש לו עליו תרעומת בלבד, והתרעומת היא מִשּׁוּם שִׁנּוּי דַּעְתָּא – שהוצרך לשנות את דעתו ולהרגיל עצמו לעסוק עם אדם חדש שאינו מכירו, שהוא הקונה של הסחורה. אִי נַמִּי – וטעם נוסף לתרעומת שיש לו עליו, מִשּׁוּם דְּבָעֵי אַשְׁלָא יְתֵירָא – כיון שיש צורך בחבלים נוספים מרובים להעמיד את הספינה באותו זמן שהלה ירד מהספינה כדי למכור את סחורתו. אֲבָל הֵיכָא דְּפָרִיק לֵיהּ לְטוֹעֲנָהּ דִּבְגַוָּהּ – אבל אם השוכר פרק את כל הסחורה שיש לו בספינה באמצע הדרך, כּוּלֵּיהּ אַגְרֵיהּ בָּעֵי לְמֵיתַב לֵיהּ – צריך הוא לשלם לבעל הספינה את כל שכרו. וְאִי מַשְׁכַּח לְאוֹגוֹרֵיהּ לְאִינִישׁ אַחֲרִינָא בְּדוּכְתֵּיהּ – ואמנם אם מוצא בעל הסחורה אדם אחר שישכור את הספינה במקומו מאותו מקום והלאה, מוֹגַר – הרי הוא משכיר לו את הספינה במקומו, וּבָעִי לְמֵיתַב – ומכל מקום צריך השוכר הראשון להוסיף ולשלם לבעל הספינה אֲגַר רְפִיסְתָא דִסְפִינְתָא – שכר נוסף על החלשת הספינה, על ידי פריקת הסחורה והטענת הסחורה החדשה, וַאֲפִלּוּ הָכֵי אִית לֵיהּ נַמִּי תַּרְעֹמֶת עֲלֵיהּ – ואף על פי שמצא שוכר אחר, והוסיף לשלם לו שכר החלשת הספינה, יש לבעל הספינה תרעומת עליו, מחמת הטעמים שהוזכרו לעיל, מִשּׁוּם שִׁנּוּי דַּעְתָּא, שצריך הוא להתרגל לעסוק עם אדם אחר, וְאַשְׁלָא יְתֵירָא – ומשום החבלים הנוספים שהוצרך כדי להעמיד את הספינה.
תָּנוּ רַבָּנָן בברייתא, הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לרכב עליה, אף שאינו רשאי להניח עליה משאות, מכל מקוםהשׂוֹכֵר מַנִּיחַ עָלֶיהָ את כְּסוּתוֹ, וּלְגִינָתוֹ – כד מים שלו, וּמְזוֹנוֹתָיו, שֶׁל אוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ, אבל מִכָּאן וְאֵילָךְ – אם רוצה השוכר להניח על החמור גם מזונות לדרכו חזרה, החַמָּר מְעַכֵּב עָלָיו, שלא יכביד על החמור יותר מידי, אלא כשיגיע למחוז חפצו יקנה מזונות לדרכו חזרה. והחַמָּר מַנִּיחַ עָלֶיהָ שְׂעוֹרִים וְתֶבֶן לאכילת החמור, וּמְזוֹנוֹתָיו של החמר עצמו רק שֶׁל אוֹתוֹ הַיּוֹם בלבד, וּמִכָּאן וְאֵילָךְ – אם רוצה החמר להניח על החמור מזונות לכל הדרך, השׂוֹכֵר מְעַכֵּב עָלָיו, כדי שלא יגרום במשאו לחמור להלך לאט מידי, אלא יקנה החמר בכל יום מזונות לצורך אותו היום.
תמהה הגמרא, הֵיכִי דָּמֵי – באיזה אופן עוסקת הברייתא, אִי דִּשְׁכִיחַ לְמִיזְבַּן – אם מצויים בדרכם מקומות המוכרים מזונות, חַמָּר נַמֵּי לִיעַכֵּב – אף החמר יעכב על השוכר שלא יטול עימו אלא מזונות לאותה היום, ומדוע נוטל עמו השוכר מזונות לכל הדרך. וְאִי לֹא שְׁכִיחַ לְמִיזְבַּן – ואם אין בדרכם מקומות המוכרים מזונות, שׂוֹכֵר נַמֵּי לֹא לִיעַכֵּב – אף השוכר לא יוכל לעכב על החמר מליטול מזונות לכל הדרך, ומדוע אמרה הברייתא שהחמר נוטל עמו רק מזונות לאותו היום. מתרצת הגמרא, אָמַר רַב פָּפָּא, הברייתא עוסקת באופן דִּשְׁכִיחַ לְמִיזְבַּן מֵאַוָּונָא לְאַוָּונָא – שמצויים מזונות לקנות ממלון לילה למלון לילה, ולכן יש חילוק ביניהם, שׂוֹכֵר, לָאו דַּרְכֵּיהּ לְמִיטְרַח – אין דרכו לטרוח ולחפש בלילה היכן מוכרים מזונות, ולכן נוטל הוא מזונות לכל הדרך, ואילו חַמָּר, דַּרְכֵּיהּ לְמִיטְרַח – דרכו לטרוח ולחפש מי מוכר מזונות, ולכן אינו נוטל אלא מזונות של אותו היום.
תָּנוּ רַבָּנָן בברייתא, הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר על מנת לִרְכּוֹב עָלָיו אִישׁ, לֹא תִּרְכַּב עָלָיו אִשָּׁה, כיון שישיבתה קשה לבהמה. אבל אם שכר את החמור לרכיבת אִשָּׁה, רוֹכֵב עָלָיו אפילו אִישׁ. ואם שכר את החמור לרכב עליו אִשָּׁה, מרכיב עליה בֵּין קְטַנָּה בֵּין גְּדוֹלָה, וַאֲפִלּוּ הִיא מְעֻבֶּרֶת אוֹ מְנִיקָה:
משנה
הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפָּרָה עם כל כלי חרישתה, כדי לַחֲרשׁ בָּהָר, שזהו מקום שקשה לחרוש בו מחמת הסלעים, וְחָרַשׁ בַּבִּקְעָה, שזהו מקום נח יותר לחרישה, וְנִשְׁבַּר הַקַּנְקַן – יתד הברזל של המחרישה, פָּטוּר, שהרי לא שינה לרעה מכפי שהתנה עם בעל הבית. אבל אם שכרה כדי לחרוש בַּבִּקְעָה, וְחָרַשׁ בָּהָר, וְנִשְׁבַּר הַקַּנְקַן, חַיָּב, כיון ששינה לרעה מכפי שהתנה עם בעל הבית, ויתכן שמחמת כן נגרם הנזק.
שכר את הפרה לָדוּשׁ בַּקִּטְנִית, שהיא מחליקה יותר מהתבואה, וְדָשׁ בַּתְּבוּאָה, והחליקה והוזקה, פָּטוּר. שכרה לדוש בַּתְּבוּאָה, וְדָשׁ בַּקִּטְנִית, כיון ששינה לרעה, והוחלקה והוזקה, חַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁהַקִּטְנִית מַחֲלֶקֶת.
