וְאִי קַשְׁיָא לָךְ – ואם יקשה לך על מה שנפסקה ההלכה כשמואל, שמכלים את הקרן, והשוכר רשאי למכור את נבלת החמור ולהשתמש בדמיה כדי לשכור חמור, מהָא דְּגַרְסִינָן בְּפֶרֶק הַמְּקַבֵּל (קט:), בְּעִנְיַן הַהוּא גַבְרָא דְּמִשְׁכֵּן לֵיהּ פַּרְדֵּיסָא לְחַבְרֵיהּ לְעֶשֶׂר שְׁנִין – לגבי אותו אדם שלוה מעות מחבירו, ונתן לו פרדס כמשכון, באופן שהוא אוכל את פירות הפרדס ומנכה לו את ערך הפירות מחובו, קַשׁ לְחָמֵשׁ שְׁנִין – לאחר חמש שנים הזדקן הפרדס, ולא טען פירות, ונשארו בפרדס רק העצים היבשים, אַבַּיֵי אָמַר, פֵּירָא הֲוֵי – עצים אלו נחשבים כ'פירות' של הפרדס, וכשם שהיה המלוה רשאי ליטול את פירות העצים ולהשתמש בהם לפרעון החוב, כך רשאי הוא ליטול את העצים עצמם, ולנכות את שוויים מהחוב. וְרָבָא אָמַר, קַרְנָא הֲוֵי – העצים נחשבים לענין זה כמו ה'קרן' של השדה, וכמו הקרקע עצמה, ולכן אין המלוה רשאי ליטלם לעצמו, וְיִלָּקַח בּוֹ קַרְקַע – יקנו בדמי העצים קרקע אחרת, וְהוּא – המלוה, אוֹכֵל את הפֵּרוֹת של אותה קרקע, דִּשְׁמָעִית מִינַּהּ – שמוכח לכאורה מאותו נידון, דְּבֵין לְאַבַּיֵי ובֵין לְרָבָא, תַּרְוַיְיהוּ אִית לְהוּ דְּלֹא מְכַלִּינַן קַרְנָא – שניהם סוברים שאין מכלים את הקרן, ומחלוקתם היא רק האם העצים נחשבים כפירות או כקרן, ושלא כדברי שמואל, שהלכה כמותו, שאפשר לכלות את הקרן. אין זו קושיא, כיון דהָתָם – שם, לגבי אותו פרדס, הָא אֶפְשָׁר לְזַבּוֹנֵיהּ – הרי יש אפשרות למכור את העצים, וּלְמִזְבַּן אַרְעָא מִדְּמֵיהּ – ולקנות קרקע אחרת בדמים אלו, וּמֵיכַל מִינֵּיהּ פֵּירֵי – ויאכל המלוה את הפירות של אותה קרקע, אֲבָל הָכָא – אך כאן, לגבי החמור שמת, לֹא אֶפְשָׁר – אין אפשרות כזו, דִּשְׁמוּאֵל נַמִּי לֹא אָמַר דִּמְכַלִּינַן קַרְנָא – שהרי אף שמואל לא אמר שמותר לכלות את הקרן ולשכור חמור בדמי הנבילה, אֶלָּא הֵיכָא – אלא באופן דְּאֵין בְּדָמֶיהָ של הנבילה די כדי לִיקַּח – לקנות חמור אחר, אֲבָל הֵיכָא דְּיֵשׁ בְּדָמֶיהָ לִיקַּח – אך באופן שיש אפשרות לקנות חמור אחר, אף שמואל אומר שיִקַּח וְלֹא יִשְׁכֹּר:
תָּנוּ רַבָּנָן בברייתא, הַשּׂוֹכֵר אֶת הַסְּפִינָה, וְטָבְעָה לָהּ בַּחֲצִי הַדֶּרֶךְ, מִשּׁוּם רַבִּי נָתָן אָמְרוּ, אִם כבר נָתַן השוכר את דמי הספינה לבעליה, לֹא יִטֹּל ממנו דמים אלו בחזרה, וְאִם עדיין לֹא נָתַן, לֹא יִתֵּן. מבררת הגמרא, הֵיכִי דָּמֵי – באיזה אופן נאמר דין זה, אִילֵמָא – אם תאמר שמדובר בְּאופן שהשכיר לו 'סְפִינָה מסוימת זוֹ', וְעל מנת להעביר בה 'יַיִן' סְתָם, ולא יין מסוים, אִם נָתַן אַמַּאי לֹא יִטֹּל – מדוע באופן שכבר שילם לו אינו יכול ליטול ממנו את הדמים בחזרה, נֵימָא לֵיהּ הַב לִי סְפִינְתָּא דַּאֲנָא מַיְיתֵינָא חַמְרָא – והרי יכול השוכר לומר לו, תן לי את אותה ספינה ששכרתי ממך, כדי שאעביר בה יין אחר שיש לי, וכיון שאין המשכיר יכול לעשות זאת, שהרי אותה ספינה טבעה, עליו להחזיר את הדמים שקיבל. וְאֶלָּא אם תאמר שמדובר בְּאופן שהשכיר לו 'סְפִינָה' סְתָם, וְעל מנת להעביר בה יַיִן מסוים זֶה, אם כן יקשה בהיפך, אִם עדיין לֹא נָתַן את דמי השכירות אַמַּאי [-מדוע] לֹא יִתֵּן, נֵימָא לֵיהּ – יאמר לו המשכיר לשוכר, הַב לִי חַמְרָא וַאֲנָא מַיְיתֵינָא סְפִינְתָּא – הבא לי את אותו יין מסוים שאתה רוצה להעביר, ואני אביא לך ספינה כדי להעבירו, והרי אין השוכר יכול לעשות כן, מאחר שטבע היין [ואילו המשכיר יכול לקיים את תנאו, שהרי לא התחייב על ספינה מסוימת בדוקא], ועליו לשלם את דמי השכירות לבעל הספינה.
מבארת הגמרא, אָמַר רַב פָּפָּא, אִי אַתָּה מוֹצֵא שיתקיים דין זה, אֶלָּא בְּאופן שהשכיר לו סְפִינָה מסוימת זוֹ, וְעל מנת להעביר בה יַיִן מסוים זֶה, שבאופן זה שניהם אינם יכולים לקיים את השכירות כפי שהיא, ולכן אם נתן לא יטול, ואם לא נתן אינו חייב לשלם. אֲבָל בְּאופן שהשכיר לו 'סְפִינָה' סְתָם וְעל מנת להעביר בה יַיִן סְתָם, ששניהם יכולים לקיים את התנאי, שזה יביא ספינה אחרת וזה יביא יין אחר, חוֹלְקִין בשווה בדמי השכירות.
וְשַׁמְעִינָן מִינָּהּ – ויש ללמוד מדין זה, דְּבִסְפִינָה זוֹ וְיַיִן סְתָם – אם השכיר לו ספינה מסוימת זו, על מנת להעביר בה סתם יין, אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן השוכר אֶת דמי הַשְּׂכִירוּת, מַחְזִיר לו אותם המשכיר, מִשּׁוּם דְּמָצֵי אָמַר לֵיהּ – כיון שיכול השוכר לומר למשכיר, הַב סְפִינְתָּא – הבא לי את הספינה שהשכרת לי, דַּאֲנָא מַיְיתֵינָא חַמְרָא – ואני אביא יין אחר להעביר בה, וְאִיהוּ לֹא יָכוֹל לְאַיְתּוֹיֵיהּ – והמשכיר הרי אינו יכול להביא את אותה הספינה, דְּהָא טָבְעָה לָהּ – שהרי כבר טבעה, וְאִי מַיְיתֵי לֵיהּ אַחֲרִיתִי – ואם ירצה המשכיר להביא לו ספינה אחרת, אָמַר לֵיהּ השוכר, לֹא שָׁקִילְנָא אֶלָּא הַהִיא דְאוֹגַרְנָא מִינָּךְ – איני נוטל אלא את אותה ספינה מסוימת שהשכרת לי, הִלְכָּךְ אַף עַל גַב דְּשָׁקַל לֵיהּ לְאַגְרָא – ולכן אף שכבר נטל המשכיר את דמי השכירות, מְהַדַּר לֵיהּ נִיהֲלֵיהּ – עליו להחזירם לשוכר.
וּסְפִינָה סְתָם וְיַיִן זֶה – ואם השכיר לו ספינה סתם על מנת להעביר בה יין מסוים, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן את דמי השכירות קודם שטבעה, יִתֵּן, מִשּׁוּם דְּמָצֵי אָמַר לֵיהּ – כיון שיכול בעל הספינה לומר לו, הַב הַהוּא יֵינָא דַּאֲנָא מַיְיתֵינָא סְפִינְתָּא אַחֲרִיתִי – הבא את אותו יין מסוים שעבורו שכרת את הספינה, ואני אביא ספינה אחרת להוליכו בה, דְּלֹא אוֹגַרְנָא לָךְ אֶלָּא סְפִינָה בְּעָלְמָא – שהרי לא התחייבתי להשכיר לך ספינה מסוימת, אלא 'ספינה' סתם, וְכֵיוָן דְּלֹא יָכִיל לְאַיְתּוּיֵי לֵיהּ הַהוּא חַמְרָא בְּעֵינֵיהּ – וכיון שאין השוכר יכול להביא את אותו יין, שהרי כבר טבע, יָהֵיב לֵיהּ כּוּלֵּיהּ אַגְרָא – משלם הוא את כל דמי השכירות למשכיר.
וּבאופן זה שמשלם השוכר לבעל הספינה, מִסְתַּבֵּר לָן לומר דִמְנַכֵּי לֵיהּ דְּמֵי טִרְחֵיהּ – שמפחית הוא מדמי השכירות את דמי טרחתו, שהרי לא הוצרך לטרוח בפועל בהולכת הספינה, כִּדְאַמְרִינָן הָתָם – כפי שאמרו לעיל, אֵינוֹ דּוֹמֶה הַבָּא טָעוּן לַבָּא רֵיקָן, וְאינו דומה עוֹשֶׂה מְלָאכָה לְיוֹשֵׁב וּבָטֵל, ואף כאן, ודאי מעדיף בעל הספינה להפחית מעט משכרו, כדי לשבת בטל, וסכום זה אין השוכר צריך לשלם לו.
וּבאופן שהשכיר לו סְפִינָה סְתָם וְעל מנת להוליך בה יַיִן סְתָם, הַיְנוּ טַעֲמָא דְּחוֹלְקִין – זהו הטעם לכך שחולקים בדמי השכירות, כפי שהתבאר לעיל, כיון דְבַעַל הסְפִינָה מָצִי אָמַר לֵיהּ [-יכול לומר לו] לְבַעַל היַיִן, הַב יֵינָא – הבא יין להוליך, דַּאֲנָא מַיְיתֵינָא סְפִינְתָּא – ואני אביא ספינה אחרת. וּכמו כן בַעַל היַיִן מָצִי אָמַר [-יכול לומר] לְבַעַל הסְפִינָה, הַב סְפִינְתָּא דַּאֲנָא מַיְיתֵינָא חַמְרָא – הבא ספינה אחרת ואני אביא יין אחר, וְכֵיוָן דְּהַאי לֹא מַיְיתֵי סְפִינְתָּא וְהַאי לֹא מַיְיתֵי חַמְרָא – וכיון שזה אינו מביא ספינה אחרת, וזה אינו מביא יין אחר, הֲווּ לְהוּ מִילֵּי דִּידְהוּ שְׁקִילֵי כַּהֲדָדֵי – הרי טענות שניהם שקולים בשווה, וְחוֹלְקִים בדמי השכירות.
