יא הִנֵּ֣ה ׀ יָמִ֣ים בָּאִ֗ים נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה וְהִשְׁלַחְתִּ֥י רָעָ֖ב בָּאָ֑רֶץ לֹֽא־רָעָ֤ב לַלֶּ֨חֶם֙ וְלֹֽא־צָמָ֣א לַמַּ֔יִם כִּ֣י אִם־לִשְׁמֹ֔עַ אֵ֖ת דִּבְרֵ֥י יְהוָֽה׃ יב וְנָעוּ֙ מִיָּ֣ם עַד־יָ֔ם וּמִצָּפ֖וֹן וְעַד־מִזְרָ֑ח יְשׁ֥וֹטְט֛וּ לְבַקֵּ֥שׁ אֶת־דְּבַר־יְהוָ֖ה וְלֹ֥א יִמְצָֽאוּ׃ יג בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא תִּ֠תְעַלַּפְנָה הַבְּתוּלֹ֧ת הַיָּפ֛וֹת וְהַבַּֽחוּרִ֖ים בַּצָּמָֽא׃ יד הַנִּשְׁבָּעִים֙ בְּאַשְׁמַ֣ת שֹֽׁמְר֔וֹן וְאָֽמְר֗וּ חֵ֤י אֱלֹהֶ֨יךָ֙ דָּ֔ן וְחֵ֖י דֶּ֣רֶךְ בְּאֵֽר־שָׁ֑בַע וְנָֽפְל֖וּ וְלֹֽא־יָק֥וּמוּ עֽוֹד׃
֍ ֍ ֍
(יא) הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם אֲדֹנָי אֱלֹהִים, בזמן בית המקדש השני, וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ, אך לֹא יהיה זה רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם, כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה', כי באותם ימים הופסקה הנבואה, אך עדיין היתה רוח הקודש ובת קול, והיו צמאים לשמוע את דברי ה'.
(יב) ואחרי שיחרב גם בית המקדש השני, וְנָעוּ מִיָּם הדרומי עַד יָם המערבי, וּמִצָּפוֹן וְעַד מִזְרָח, כי יתפזרו בגלותם בארבע קצוות העולם, ובכל העולם יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת דְּבַר ה', וְלֹא יִמְצָאוּ כלל, כי באותו זמן תיפסק רוח הקודש ובת קול.
(יג) אחרי שמתאר את הרעב הרוחני שיהיה בזמן בית המקדש השני ולאחריו, חוזר לדבריו הראשונים ואומר, בַּיּוֹם הַהוּא של גלות עשרת השבטים וביטול מלכות ישראל, לאחר ששים וחמש מנבואה זו, לא יבקשו את דבר ה', אלא יהיו רעב וצמא גשמיים ממש, עד אשר תִּתְעַלַּפְנָה הַבְּתוּלֹת הַיָּפוֹת וְהַבַּחוּרִים בַּצָּמָא.
(יד) כי הם אינם מבקשים את דבר ה', אלא הם הַנִּשְׁבָּעִים בְּאַשְׁמַת שֹׁמְרוֹן – דרכם להשבע בעגלי הזהב שעשו ואשמו בהם מלכי שומרון, וְאָמְרוּ בשבועתיהם, חֵי אֱלֹהֶיךָ הנמצא בדָּן, שם היה העגל האחד, וְחֵי אלהיך דֶּרֶךְ בְּאֵר שָׁבַע, שדרך שם הלכו לבית אל, ששם היה העגל השני, ומחמת כן יגלו מארצם, וְנָפְלוּ, וְלֹא יָקוּמוּ עוֹד.
