ד וְאַף־אָמְנָ֥ם שָׁגִ֑יתִי אִ֝תִּ֗י תָּלִ֥ין מְשֽׁוּגָתִֽי׃ ה אִם־אָ֭מְנָם עָלַ֣י תַּגְדִּ֑ילוּ וְתוֹכִ֥יחוּ עָ֝לַ֗י חֶרְפָּתִֽי׃ ו דְּֽעוּ־אֵ֭פוֹ כִּֽי־אֱל֣וֹהַּ עִוְּתָ֑נִי וּ֝מְצוּד֗וֹ עָלַ֥י הִקִּֽיף׃
֍ ֍ ֍
(ד) וְאַף אם אאמין לכם כי אָמְנָם שָׁגִיתִי בדעותי בעיקרי האמונה, הרי אין מגיע לי על כך עונשים גדולים, כי הרי אִתִּי תָּלִין מְשׁוּגָתִי – שגגתי תישאר אצלי, כי לא פרסמתי דעות אלו ברבים, ולא הכשלתי בהם בני אדם אחרים.
(ה) אִם אָמְנָם עָלַי תַּגְדִּילוּ – אך אם רצונכם להגדיל את עווני יותר מכפי האמת, וְתוֹכִיחוּ עָלַי חֶרְפָּתִי – ומהיסורים עצמם שבאו עלי תביאו ראיה לחרפתי, שלולא שחטאתי כל כך לא היו באים עלי יסורים גדולים אלו.
(ו) דְּעוּ אֵפוֹ שאין הדבר כמחשבתכם, אלא כִּי אֱלוֹהַּ עִוְּתָנִי – באו עלי היסורים בעיוות הדין, וּמְצוּדוֹ עָלַי הִקִּיף – והקיף עלי מצודה שלא במשפט.
