ג) בהמה ששחקו בה בני אדם והגיחוה – גרמו לה לנגוח, עד שהמיתה את האדם, הרי זו כשירה למזבח, מפני שהיא כאנוסה, שהרי לא נגחה מרצונה.
אין הבהמה נפסלת משום רובע או נרבע, עד שיהיה האדם שרבעה בן תשע שנים ויום אחד, בין ישראל בין עכו"ם [בין] עבד, הואיל ורבעה אדם, נפסלה. ואם האדם הוא שנרבע מן הבהמה, אינה נפסלת עד שתהיה האשה הנרבעת בת שלש שנים ויום אחד, או שיהא האיש הנרבע בן תשע שנים ויום אחד.
ד) מאימתי תפסל הבהמה או העוף משום 'מוקצה', משיעשו בהן הכומרים מעשה, כגון שיגזזו אותה, או יעבדו בה לשם עבודה זרה, אבל בדברים [-בדיבור בלבד] אינו נעשה מוקצה, שאין 'הקדש' לעבודה זרה [ורק בקדשי שמים מועיל דיבור להחיל קדושה על הדבר].
